ישראל גוריון מספר שאת הכישרון המוזיקלי הוא אולי ירש מאימו ("היא הייתה שרה יפה מאוד ביידיש, וכולם היו בוכים"), אבל היכולת לעסוק במגוון אומנויות שונות דווקא הגיעה מאביו, בערך.
"הוא היה מהחבר'ה שהגיעו לפה בעלייה השלישית מרוסיה, ובנו את הארץ. כלבויניק כזה, שידע לעשות הכל", נזכר גוריון בפרק החדש של ארכיון יוצרים, היוזמה המיוחדת של מפעל הפיס לתיעוד היוצרים הישראלים. "ממנו ירשתי את ריבוי המקצועות".
ואכן, לאורך השנים הספיק גוריון, שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה-85, להופיע בין היתר כזמר, נגן, שחקן תיאטרון וטלוויזיה ופנטומימאי, ולייצר אמנות גם כבמאי, כותב שירים ומלחין מוכשר ומוצלח. "הייתי מאוד מוזיקלי, כבר מהילדות", הוא נזכר. "וגם תלמיד גרוע ביותר, כי לא הייתה לי סבלנות להכין שיעורים. באחד משיעורי הזמרה, המורה ביקש ממישהו אחר מהכיתה לשיר והוא זייף, אז אני צחקתי. המורה הכניס לי סטירה מצלצלת ונזף בי 'אם אתה חושב שאתה שר טוב יותר, תראה לנו'. התחלתי לשיר והוא נדהם ואמר שיש לי קול פעמונים. הוא הזמין אותי לשיר איתו במקהלה ומשם זה התחיל".
תחילה ניגן גוריון באקורדיון ולאחר מכן, במהלך שירותו הצבאי, גילה לראשונה את הגיטרה ו"הלכתי שבי אחריה". זמן קצר לאחר שחרורו, פגש לראשונה את בני אמדורסקי: "מישהו סיפר לי שיש בחור מירושלים, עם טעם דומה לשלי במוזיקה. יום אחד בני פשוט דפק אצלנו בדלת של הבית, לקח את הגיטרה שלי והתחיל לנגן. אחר כך הוא גם נכנס למטבח של אימא שלי ובישל ארוחת צהריים וכשהיא ראתה אותו, היא הייתה בהלם".
יחד הקימו השניים, גוריון ואמדורסקי, את צמד "הדודאים" המיתולוגי, שפעל במשך קרוב לארבעה עשורים: "בני תמיד היה היזם והוא בא ואמר לי 'בוא נעשה צמד', אז התחלנו לעבוד על שירים והוא שכר חדר קטן בשביל החזרות. היינו עושים הכל בעצמנו, מקליטים את המוזיקה והשירה ביחד על טייפ". הלהיט הגדול שעזר ללהקה לפרוץ ולהתבסס היה "ערב של שושנים", שיר שנכתב במקור ליפה ירקוני: "עשינו לו עיבוד, השמענו אותו ואנשים אהבו מאוד. זה שיר יפה, לפי דעתי זו מלודיה אדירה. בהתחלה, ההצלחה שלנו הייתה כל כך גדולה שלא הבנו מה קורה איתנו. התרגשנו מאוד ולא הפסיקו להשמיע אותנו ברדיו. התחלנו להופיע בכל מקום. לפעמים היינו מגיעים באוטובוס לקיבוץ בשישי בצהריים, יורדים עם כל הציוד והולכים ברגל 30-40 דקות עד לקיבוץ עצמו. אני תמיד סחבתי את הגיטרה ובני היה אומר לי 'אני דואג לביזנס, ואתה לגיטרה'".
אלא שכאמור, לצד יכולות השירה שלו גילה גוריון כי הוא מבורך בכישורים: "יום אחד אמרו לי שעושים בחינות לפנטומימאים ולא ממש ידעתי מה זה אומר, אבל הכנתי קטע ועשיתי אודישן. למחרת אני פתאום מקבל טלגרמה שאומרת שהתקבלתי ואני צריך להגיע לחזרות. התחלתי להשתגע משמחה ולהעיף דברים לאוויר".
בהמשך הדרך, חלק גדול מהכשרתו בתחום הוא קיבל מהפנטומימאי הנודע מרסל מרסו, שצירף אותו ללהקתו לקראת סיבוב הופעות בארצות הברית. שם, הוא המשיך להופיע במקביל גם עם אמדורסקי, עד שלבסוף החליט שהוא זקוק לשינוי: "כל הזמן דגדג לי העניין של התיאטרון, עד שאמרתי לבני שאני חוזר לארץ. הגעתי והצטרפתי לקאמרי ולתיאטרון פרינג' והקהל כעס עליי קצת, כי עזבתי את הדודאים. גם בני לא הבין בהתחלה איך אני עוזב משהו כזה, אבל הוא הקים עם אריק איינשטיין ויהורם גאון את 'שלישיית גשר הירקון' ולאורך השנים חזרנו שוב ושוב לדברים של הדודאים ולסגנון שלנו".
זו גם הרוח המנחה את יצירתו של גוריון: "בשבילי המוזיקה היא לא רק מחאה, אלא גם מקום להימלט אליו. לכן אני לא מאמין בקטע הזה שאסור לחזור לעבר. אם יש משהו שאתה נהנה ממנו, תחזור אליו מתי שתרצה. כל מה שטוב לך, תהנה ותעשה אותו שוב ושוב".
מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות ויואב קוטנר יזמו את ארכיון "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית". "מדובר בפרויקט מרגש וחשוב, שנולד מתוך חזון ודאג לשימור נכסים תרבותיים", אמרה דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות במפעל הפיס. יואב קוטנר, "מר מוזיקה ישראלית", יצא למסע תיעוד של יוצרים, זמרים, כותבים, מלחינים, מוזיקאים ו"גיבורי תרבות" והארכיון מאפשר הצצה אל מסעם של אותם אמנים.
לפרויקט "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית"
נתנאלה: "שפילברג הקשיב לשיר שלי ואמר 'את זה אני רוצה'. תוך יומיים הייתי כבר בהוליווד"
מועצת הפיס לתרבות ולאמנות תומכת ומסייעת ליוצרים ואמנים ומעודדת יצירה אמנותית המונגשת לקהלים וקבוצות שונות ומגוונות.
תכנית מועצת הפיס לתרבות ואמנות דינמית ומשתנה, ומאפשרת למגוון רחב ביותר של אמנים להביע את עצמם ולצמוח בתחומי:
אמנויות הבמה אמנות ועיצוב ספרות קולנוע טלוויזיה וניו מדיה ואמנות בקהילה
מפעל הפיס פועל למען קידום התרבות והאמנות בישראל. בואו להכיר >>