בפעם הראשונה בה נתנאלה קיבלה את ההצעה לבצע את השיר "אלי, אלי", היא מודה שקצת חששה: "זכרתי שהוא מחובר בעיקר לאירועי יום הזיכרון ולא רציתי". לשמחתה הרבה, כאשר קראה לעומק את המילים, היא מצאה שיר יפה, פשוט וקולע כהגדרתה וכאשר ניגשה להקליט אותו ושמעה את העיבוד, בכתה מהתרגשות. אלא שכל זה רק היה הקדמה לסיפור הקסום באמת.
"ב-1993 התקשר אליי פתאום נציג של חברת 'יוניברסל' ואמר לי שסטיבן שפילברג עושה עכשיו סרט בשם 'רשימת שינדלר' ויש לו בעיה". שפילברג תכנן להשתמש באחד מרגעי השיא של הסרט בשיר "ירושלים של זהב", אך בהקרנת מבחן שערך נאמר לו שהשיר לא מתאים. בפרק החדש של ארכיון יוצרים, היוזמה המיוחדת של מפעל הפיס לתיעוד היוצרים הישראלים, נזכרת נתנאלה: "אותו נציג שדיבר איתי אמר שהיה לו את האלבום שלי בבוידעם, הוא חיפש אותו, מצא ושלח לשפילברג, שהקשיב. ברגע ששפילברג שמע את הגיטרה ואת השירה מתחילה, הוא אמר 'זהו זה, בדיוק את זה אני רוצה'".
תוך יומיים הוטסה נתנאלה להוליווד, להקלטת השיר: "מיד סידרו לי כרטיס ומלון בבוורלי הילס ובערב התקשר ג'ון וויליאמס ושאל איך אני רוצה שיהיה העיבוד. למחרת הגעתי להקלטה כבר, עם תזמורת באולפן ענק, כשעל המסך אני רואה את הקטע עליו אמור להיות השיר. עשינו שלושה טייקים ותוך כדי העריכה ישבתי ודיברתי עם וויליאמס ושפילברג התקשר. הוא התנצל שלא הגיע להקלטה בעצמו וביקש שאבוא לפרמיירה, שנערכה בתל אביב. כשהוא ראה אותי שם, הוא זיהה אותי, הצטלמנו וזה היה מרגש מאוד".
אותו סיפור נהדר הוא רק חלק מהמסע המרתק שעבר על נתנאלה יעקובוב, בת להורים אוזבקים, שנולדה בשכונת שייח' מוניס ברמת אביב ב-1953. אביה נפטר משחפת עוד לפני לידתה וכך, היא הצטרפה למשפחה חד-הורית, עם חמישה אחים ואחיות גדולים ממנה: "תמיד סיפרו לי שאבא שלי בצבא והוא צריך לחזור בקרוב. רק כשגדלתי הבנתי שאין לי אבא, שהוא לא חזר. היה קשה לגדול בבית כזה, כי היינו עניים מאוד ולפעמים לא היה אוכל. אני שרדתי מסיבה פשוטה - שלא אהבתי לאכול. הסתובבתי ברחובות עם אחי הגדול והייתה לי ילדות מאוד כיפית".
החיבור למוזיקה הגיע מאמה של נתנאלה, שהייתה שרה בבית בזמן הבישולים, "בעיקר שירים ישראלים, אבל גם מוזיקה אוזבקית". נתנאלה מעידה שהיא עצמה החלה לשיר ולהופיע כבר בגן: "אחר כך אחי קנה גיטרה וכשהוא היה יוצא לעבודה, אני הייתי יושבת ומחפשת שירים. הוא היה מקליט את מצעדי הפזמונים והיינו מוציאים את האקורדים מהשירים ופעם אחת אחותי לקחה אותי לסרט מוזיקלי ובאותו יום החלטתי שגם אני רוצה להיות זמרת".
בזכות הקול הייחודי ("לא מבינה מאיפה זה. אף אחד בבית לא שר ככה, אבל אצלי זה היה מההתחלה"), הנסיקה שלה הייתה מהירה וכבר בגיל 15 היא החלה ליצור לעצמה שם בעולם המוזיקה הישראלית: "הלחנתי כמה שירים והגעתי למפגש של אמנים צעירים, שם היו כל מיני מלחינים מפורסמים. שרתי והלכתי הביתה בלי ציפיות, אבל כמה ימים אחר כך סשה ארגוב הזמין אותי לפגישה והתרגשתי מאוד. הוא לימד אותי שירים חדשים וטיפח אותי מוזיקלית, בצורה מאוד יסודית. הוא הכין אותי לעולם היצירתי".
אחד החיבורים המוצלחים ביותר של נתנאלה לאורך הקריירה היו עם מתי כספי, אותו שמעה לראשונה במופע ההשקה של "מאחורי הצלילים", בו שיתף פעולה עם שלמה גרוניך: "ביקשתי לפגוש אותו אחרי ההופעה. תמיד הייתה לי הרבה תעוזה ולא התביישתי, וככה השגתי דברים. ואז מתי גם הפך למנהל המוזיקלי של להקת חיל האוויר, אז התעקשתי לשרת אך ורק שם וזה קידם את היכולות המוזיקליות שלי. כשהשתחררתי כבר חיכה לי חוזה הקלטות ורציתי שמתי יהיה המנהל המוזיקלי שלי. יצאנו במופע משותף, בו אני התחלתי והוא היה עולה לבמה ואז מסיים את ההופעה".
אלא שעוד לפני השחרור עברה נתנאלה חוויה שבדיעבד השפיעה עליה רבות. "במלחמת יום הכיפורים יצאנו להופעה ואחריה חזרנו לבסיס שלנו, שהיה לא רחוק משם", היא מספרת. "פתאום התחילו צעקות 'לרוץ לבונקר', כי מטוס מצרי הטיל פצצת השהייה. כולם רצו ואני הייתי אחרונה, נתקעתי בגדר תיל, נפלתי על הראש ואיבדתי את ההכרה. מתי סרי, שהיה איתי בלהקה, ראה שאני לא לידו, חזר אליי וגרר אותי מהמקום וכמה דקות אחר כך, הפצצה התפוצצה, הבונקר הזדעזע וכל הצריפונים שהיו בבסיס, במקום בו שכבתי לפני רגע, עפו באוויר".
בזמן השירות היא התפרסמה עם השיר "היה לי חבר, היה לי אח" וההצלחה אחרי הצבא תורגמה ללהיטים כמו "שיר היונה" ולזכייה בפרס כינור דוד כזמרת השנה, אולם דווקא אז, בשיא התהילה, נסעה נתנאלה ב-1976 לשבדיה והתגוררה בה כעשור: "נסעתי בגלל הפוסט-טראומה שלי, שבכלל לא הייתי מודעת אליה. פגשתי בחור שבדי, התאהבתי ופתאום הקריירה לא הייתה חשובה. היה לי מאוד קשה להישאר בארץ, בגלל כל מה שקרה במלחמה, למרות שכבר עברו כמה שנים. לא יכולתי לשאת את ההשלכות לכל מה שקרה. בשבדיה אף אחד לא הכיר אותי והיה לי שקט מוחלט. אפילו הוצאתי אלבום, חצי בשבדית וחצי בשפות אחרות".
לסיכום, היא מאמינה שאותה תקופה דווקא הביאה אותה לסיטואציה חיובית מאוד: "אני חושבת שבזכות החיפושים שלי, אני מרגישה מאוד שלמה עם עצמי. אני במצב שתמיד דמיינתי אותו, בו אני כותבת ושרה, מממשת את כל היצירה. אני לא חושבת שהייתי עושה זאת אם הייתי נשארת בישראל עם הפוסט-טראומה שלי וכל האווירה שהייתה פה אחרי המלחמה. מי יודע מה היה קורה איתי במצב כזה. היו יכולים לקרות לי דברים גרועים מאוד".
מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות ויואב קוטנר יזמו את ארכיון "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית". "מדובר בפרויקט מרגש וחשוב, שנולד מתוך חזון ודאג לשימור נכסים תרבותיים", אמרה דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות במפעל הפיס. יואב קוטנר, "מר מוזיקה ישראלית", יצא למסע תיעוד של יוצרים, זמרים, כותבים, מלחינים, מוזיקאים ו"גיבורי תרבות" והארכיון מאפשר הצצה אל מסעם של אותם אמנים.
לפרויקט "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית"
נורית הירש: "אני בכלל נמשכת למוזיקה ערבית, הדרבוקה מאוד מדברת אליי"
מועצת הפיס לתרבות ולאמנות תומכת ומסייעת ליוצרים ואמנים ומעודדת יצירה אמנותית המונגשת לקהלים וקבוצות שונות ומגוונות.
תכנית מועצת הפיס לתרבות ואמנות דינמית ומשתנה, ומאפשרת למגוון רחב ביותר של אמנים להביע את עצמם ולצמוח בתחומי:
אמנויות הבמה אמנות ועיצוב ספרות קולנוע טלוויזיה וניו מדיה ואמנות בקהילה
מפעל הפיס פועל למען קידום התרבות והאמנות בישראל. בואו להכיר >>