Primary Advertiser
בשיתוף מפעל הפיס
06/12/2020

"אבא שלי הבעיר פח נפט מול לשכת העבודה. אצלי המחאות מרומזות יותר"

חיים אוליאל, שהוביל את סצנת המוזיקה המפתיעה בשדרות מראשית דרכה ("זה נס בקנה מידה עולמי"), מספר בפרק החדש של ארכיון יוצרים על הסגנונות המוזיקליים שהשפיעו עליו ועל החיבור של להקת שפתיים למתי כספי, חיבור שיצר מילה חדשה בשפה העברית

היה לו חלק משמעותי בפיתוח סצנת המוזיקה של שדרות. אוליאל (צילום: צילום מסך, צילום מסך)

"להקת שפתיים, קובי אוז, כנסיית השכל, שמעון אדף. מבחינת אחוזים, זו הצלחה בלתי רגילה בכל קנה מידה, אפילו עולמי", אומר חיים אוליאל. "זה נס שגדלו במקום כמו שדרות כל כך הרבה מוזיקאים גדולים ובכל הצניעות, אני יכול להגיד שהיה לי חלק לא קטן מזה. הייתי כמו שחקן כדורסל - לוקח מפה, מוסר לשם, מחבר בין כולם", הוא נזכר בפרק החדש של ארכיון יוצרים, היוזמה המיוחדת של מפעל הפיס לתיעוד היוצרים הישראלים. "היה המון פרגון וחיבור והבית שלי בשדרות היה כמו מתנ"ס בלתי פורמלי. יוצרים היו באים, משמיעים לי סינגלים ואני הייתי נותן להם הערות לתיקון".

אוליאל נולד ב-1956 והיה אחד מילדיה הראשונים של שדרות, "עיירה באווירה של מרוקו הקטנה", כהגדרתו. כמה שנים קודם לכן, הוריו עזבו את כל מה שהיה להם במרוקו ועלו לישראל בהזדמנות הראשונה שנוצרה להם ואוליאל מעיד שחוש הקצב של המשפחה הגיע מהצד של אימו: "הייתה בה שמחה מובנית, כזו שיוצאת החוצה בשמחות ומימונות למשל".

אביו לעומת זאת, היה איש רב פעלים ובין היתר הקים את בית הקפה, הדיסקוטק והסנוקר הראשונים בשדרות. "שם פגשתי לראשונה את המוזיקה הערבית, הקלאסית. אום כולתום וכדומה. רוב המוזיקה שהייתי שומע הייתה קאברים של אותם זמרים גדולים, או מוזיקה מרוקאית. בזמנו, בניגוד להיום, זמר שהיה מגיע לתת הופעה בבית הקפה או בדיסקוטק לא היה נוסע בחזרה הביתה, אלא נשאר אצלנו לישון והחאפלה הייתה ממשיכה בבוקר שאחרי ההופעה".

השפעה נוספת על המוזיקה של אוליאל הגיעה מכיוון הבלוז והפופ הרך האמריקאי והאנגלי, ובהמשך גם הרוקנרול: "היינו הולכים עם שיער ארוך ומגפיים וההורים היו בסדר עם זה. שומעים את ההשפעות האלה גם במוזיקה המרוקאית שלי", הוא מסביר. בניגוד לאביו, שנודע בעיירה כמי שתמיד נלחם מול הרשויות למען משפחות שנקלעו למצוקה ופעם אפילו הבעיר פח נפט מול לשכת העבודה בשל שיעור האבטלה הגבוה באזור, אוליאל מעיד ש"המחאות אצלי תמיד היו מרומזות יותר. נתתי למוזיקה שלי לעשות את שלה, בטבעיות".

הוא החל להופיע כבר בגיל 13, בלהקה מקומית, בתור נגן גיטרה בס ובהמשך הקים להקה ששרה בחתונות וחגיגות מקומיות. "הדור הישן לא אהב את המוזיקה שעשינו, כי המרוקאים היו רגילים לקחת שיר מההתחלה ועד הסוף ואנחנו באנו וחיברנו הכל למחרוזות. חצי בית מכאן, פזמון משם והם לא קיבלו את זה. למזלנו, הקהל, העם, כן אהב והתלהב והיה ביקוש גדול להוציא עוד ועוד. הקהל שלנו השתחרר מהתסביך, מתחושת הבושה של השפה המרוקאית וזה דחף אותנו קדימה. בנוסף, אנשי רדיו שמעו את זה וזה נראה להם כמו מוזיקת עולם, עם מקצבים ואנרגיות שונות מכל מה שהם הכירו".

אט אט, אוליאל התקדם, שכלל את המוזיקה שלו והוציא עוד ועוד שירים ומחרוזות, עד שב-1984 הוא הקים את להקת שפתיים, בה היה חבר בין היתר גם אחיו אלי. "הרצון שלי היה להביא את המוזיקה הצפון-אפריקאית למרכז הבמה של המוזיקה הישראלית המתהווה ובאמת, עשינו היסטוריה. הבאנו ישראל אחרת, עם פולקלור מקומי. עד אז, כל שירי ההווי האלו היו של הלהקות הצבאיות, עם הנושאים שלהם, קומזיץ וכאלה". ולמה הלהקה נקראה כך? "זרקנו כמה שמות, עד שבסוף החלטנו על 'שפתיים', סתם כי זה נשמע נחמד. רק בדיעבד הבנו שזה בעצם שפה ועוד שפה, העברית והמרוקאית".

את ההשראה שלו, גם ב"שפתיים" וגם בקריירת הסולו המצליחה שפיתח לאחר התפרקות הלהקה, אוליאל קיבל ממקורות רבים: "מבחינתי, כל שיר שנוצר או מולחן בארץ הוא ישראלי. גם אם כתבתי שיר חצי במרוקאית, הוא מושפע ממה שקורה כאן. יש כאלה שלא אוהבים להקות צבאיות או את כוורת או את אריק איינשטיין, אבל זה עדיין מורגש במוזיקה שלהם, כי זה חלק מהסביבה".

מי שעזר ללהקת שפתיים עם הדחיפה בתחילת הדרך היה מתי כספי, שכבר היה אז זמר מוכר: "הוא הקליט איתנו דואט ושם לנו את החותמת. הוא מוזיקאי גדול ואדם גדול". הדואט הזה הגיע לאחר שאוליאל שמע את השיר "נחליאלי" של כספי, וביקש לבצע אותו במרוקאית, מה שהפך לשיר "ללה עישה". על השיר ההוא מספר אוליאל: "מתוך 'ללה עישה' נולדה המילה 'צהלולים', מילה שהצעתי לאקדמיה ללשון והם קיבלו אותה. אתם מבינים שלפני זה לא הייתה מילה כזו בשפה הערבית? משהו כל כך גדול, עקרוני, חלק מהתרבות של עזרות המזרח וזה לא היה חשוב בכלל. היו אומרים לך 'תעשה קולולו', כי מי צריך בכלל מילה בשביל דבר כזה?"

לסיום, אוליאל יודע שאם היה עוזב את שדרות ועובר לתל אביב, אולי היה מתקדם עוד יותר, בדומה לאותן להקות מצליחות שיצאו מהעיר, אולם הוא שמח בחלקו ומסביר: "יש גם הפוך על הפוך, כי הילדים בשדרות, שיום לפני זה ראו אותי בטלוויזיה, פתאום היו רואים אותי לידם בתור למכולת. אז זה נותן להם את ההרגשה שאם אני יכול להגיע לשם, גם הם יכולים להצליח".

מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות ויואב קוטנר יזמו את ארכיון "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית". "מדובר בפרויקט מרגש וחשוב, שנולד מתוך חזון ודאג לשימור נכסים תרבותיים", אמרה דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות במפעל הפיס. יואב קוטנר, "מר מוזיקה ישראלית", יצא למסע תיעוד של יוצרים, זמרים, כותבים, מלחינים, מוזיקאים ו"גיבורי תרבות" והארכיון מאפשר הצצה אל מסעם של אותם אמנים.

לפרויקט "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית"

אביהו מדינה: "השמעתי לזוהר ארגוב בפעם הראשונה את 'הפרח בגני'. הוא לא אהב אותו"

  • חיים אוליאל
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully