בן שני הוא אחד היוצרים הדוקומנטרים המוערכים בישראל. ב-2005 הוא זכה בפרס סוקולוב, על תחקיר "שנה לילדי רמדיה" ולאורך השנים עבד במערכת יומן, ערוץ 10 וערוץ 2, וכיום הוא משמש כחבר מערכת עובדה בקשת.
בפרויקט "סדנת אמן" של מפעל הפיס, מספר שני על הדבר הראשון שצריך לעשות כאשר מחליטים לצאת ולצלם יצירה דוקומנטרית: "קודם כל, צריך לדעת שאתה רוצה לצלם. שיש משהו בחוץ. הכי טוב זה אם יש לך סיפור, אבל לפעמים יש לך רק תחושת בטן. משהו שאומר לך שבזמן הזה, אתה רוצה להיות במקום הזה. משהו שגורם לך לרצות ללכת ולצלם. ואסור לך להיכנע לכל מה שיגיע מסביב, מיד אחרי שיבוא לך הרעיון הזה. כי כל הזמן יהיו סיבות למה לא, אבל אם אתה מרגיש שאתה רוצה לצאת לצלם דוקומנטרי - צא לצלם".
יש הבדל בין סרט דוקומנטרי לבין כתבה?
"בכתבת טלוויזיה אתה מאוד ברור בסיפור שאתה מספר עבור הצופה שלך. אתה מגיע עם סיפור ואינפורמציה שאתה רוצה להעביר. לעומת זאת, בסרט דוקומנטרי אתה משאיר לצופה הרבה מקום ואומר לו 'קח את החוויה הזו שאני מביא לך למסך, תן לה משמעויות ותראה איפה היא מדברת אליך באופן אישי'".
מה הופך יצירה דוקומנטרית לטובה?
"אלי שמיר, גיבור הסרט שעכשיו השלמתי, 'שיר ערש לעמק', מלמד את התלמידים שלו לצייר. הוא אומר להם שחשוב להרגיש שיש לך משהו משמעותי לומר על העולם שמסביב. דבר שני, חשוב גם שתהיה באיזשהו מקום כן עם עצמך כלפי מה שהרגשת בשטח. כשאתה עורך את הסרט אחר כך, תדע שהכנות נמצאת שם. אם אתה מגיע ממקום כזה, הגברת את הסיכויים שלך ליצור משהו טוב".
האם עדיין צריך צלם דוקו כשלכולנו יש היום מצלמה בסלולרי?
"זה פתרון מאוד זמין, במיוחד כשעושים סרט דוקומנטרי שקורה בו משהו עכשיו, וצריך לצלם אותו. לא צריך לדאוג לענייני הפקה. אפשר פשוט להוציא את המצלמה ולפחות לוודא שהרגע שקורה עכשיו יהיה מתועד. אבל אסור להתבלבל - לצלם יש משמעות אדירה ביום הצילום. זו עשיית צוות ותמיד תגיע לחומרים טובים יותר אם תצא לשטח עם איש שזה המקצוע שלו, מישהו שהוא צלם ומוסיף עוד זוג עיניים לסיטואציה בשטח. הוא מביא דברים שאתה פוגש בחדר העריכה והם מפתיעים אותך, כי אפילו לא ידעת שהוא ראה אותם. זה הכיף הגדול".
על מה אתה מתחרט?
"תמיד יש בי תסכול על דברים שלא צילמתי או כאלה שצילמתי ולא הכנסתי לסרטים. אלו הכאבים שאני מסתובב איתם גם שנים אחר כך. יש דברים שנשארו בחדר העריכה ואתה לא זוכר אחר כך. זה אומר שכנראה עשית החלטות טובות. רוב ההחלטות שאתה עושה הן טובות, כי אין מה לעשות, חייבים להשאיר הרבה חומרים בחוץ. אבל התחושה על סצנה טובה שנשארה בחוץ היא מאוד קשה".
מה הסצנה הזכורה לך ביותר?
"לפני שנים עשיתי כתבה על ילדה בת שלוש, שהביאו מאתיופיה כדי לעשות לה כאן בארץ ניתוח לב, משהו שאי אפשר לעשות שם. ואז, כשאני מגיע לחדר הניתוחים לצלם, בשלב מסוים המנתח קורא לי ומעמיד אותי על שרפרף, בזווית, מעל החזה הפתוח של הילדה, שקוראים לה אסתוב. ואני רואה את הלב שלה פועם בתוך החזה הפתוח ועוד מעט יתחיל ניתוח לב... זה רגע מרגש במיוחד, שאני זוכר עד היום".
על מה אתה עובד בימים אלו?
"אני מאוד מלא בתקופה הזו מ'שיר ערש לעמק'. תהליך היצירה שלו ליווה אותי 10 שנים והיה מאוד משמעותי ותובעני, בטח בשלבים האלה של העריכה, כשאני מביא אותו לסיום. העובדה שצופים בו אנשים זה הישג גדול מבחינתי ואני מאוד מרוצה ממנו".
צפו בסדנת אומן עם הכוריאוגרפית יסמין גודר
לאתר מועצת הפיס לתרבות ואמנות
לעמוד הפייסבוק של מועצת הפיס לתרבות ואמנות
מועצת הפיס לתרבות ולאמנות תומכת ומסייעת ליוצרים ואמנים ומעודדת יצירה אמנותית המונגשת לקהלים וקבוצות שונות ומגוונות.
תכנית מועצת הפיס לתרבות ואמנות דינמית ומשתנה, ומאפשרת למגוון רחב ביותר של אמנים להביע את עצמם ולצמוח בתחומי:
אמנויות הבמה אמנות ועיצוב ספרות קולנוע טלוויזיה וניו מדיה ואמנות בקהילה
מפעל הפיס פועל למען קידום התרבות והאמנות בישראל. בואו להכיר >>