Primary Advertiser
בשיתוף מפעל הפיס
13/09/2020

"בדיעבד הבנתי שהשיר 'לאבא שלי יש סולם' היה הדרך להתמודד עם המוות שלו"

כבר בגיל 17 כתבה תלמה אליגון-רוז את שירה הראשון והוא הפך לכזה שמוכר בכל בית בישראל. רק אחר כך הבינה את המשמעות האמיתית שלו, והמשיכה לקריירה עשירה כולל הוצאת הספר "100 שירים ראשונים". מאיפה הגיעה ההשראה שלה?

שירים שכל ישראלי מכיר בעל פה. תלמה אליגון-רוז (צילום מסך)

השיר הראשון שכתבה תלמה אליגון-רוז בחייה, "אבא שלי" ("לאבא שלי יש סולם..."), הפך להמנון שכל ילד בישראל מכיר. אלא שההשראה אליו הגיעה ממקום אחר לחלוטין.

"אבא שלי נפטר כשהייתי בת 17. יום אחד, הלכתי ברחוב והמילים שלו עלו לי בראש", היא מספרת. פחדתי שהן יברחו, אז אחזתי בהן בכל כוחותיי, הגעתי הביתה ורשמתי אותן. אחר כך, אנשים אמרו לי שאני מסכנה, שזה שיר על אבא שלי ואני טענתי שזה לא נכון. שזה שיר שיצא לי, על ילד שאבא שלו מביא לו הכל".

רק בדיעבד, היא הבינה שהשיר, שמסתיים במילים "אז למה כששרתי לו שיר שאהב, נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו?" היה הדרך שלה להתמודד עם האובדן הקשה כל כך, בגיל צעיר. "הבנתי כמה הנפש שלנו קסומה וחכמה. היא הערימה עליי וכך התמודדתי עם המוות שלו. אנשים סיפרו לי שהם הקריאו את השיר הזה על הקבר של אבא שלהם. אנחנו פשוט לא הפרשנים הכי גדולים של הדברים שאנחנו כותבים", היא מסבירה למה נדרשה לזמן רב להבין את עומק ומשמעות המילים שהיא עצמה כתבה.

אליגון-רוז פועלת בתרבות הישראלית כבר כשישה עשורים. היא משוררת, פזמונאית, מלחינה, תסריטאית, סופרת ומו"לית ובין היתר הוציאה לאור את "100 שירים ראשונים", ספר שהוא חובה בכל בית עם ילדים קטנים וכתבה גם את "יונה עם עלה של זית", "ילדונת" ו"איזה יום שמח", שלא ממש מסתדר עם שם המשפחה שלה, אליגון. "הייתי כל כך צחקנית בבית הספר שהמורים אמרו שהם יורידו לי את ה'אל' משם המשפחה. השם הזה נתן מחויבות לחיים שלי. אבא שלי המציא אותו. יש לי תיאוריה שאומרת שזה היה כמחווה לאחד המורים שלו".

אביה היה חבר בגדוד מגני השפה העברית וכתב ספרוני שירים ואימא הייתה עיתונאית וסופרת, ועבדה בין היתר שנים רבות בעיתון מעריב. כך, תלמה שגדלה בתל אביב "של פעם" כהגדרתה, התחברה לעברית, התאהבה בה והחלה לכתוב שירים.

"השירים לא רק מלווים את חיי", היא אומרת. "הם יוצרים אותם. החיים שלי שזורים בשירים, שהביאו אותי לכל מיני מקומות. הם החבר הטוב ביותר שלי. בבית שלי כל הזמן שרו. היו ערבי שירה ואיך שהתחלתי לנגן, כבר הייתי נשארת ערה עד מאוחר בלילה ומנגנת עם כל האורחים".

מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות יזמה את ארכיון "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית", שבו מתארחים כמה מגדולי היוצרים שעיצבו את התרבות הישראלית. "מדובר באחד הפרויקטים המרגשים והחשובים שנעשו עד כה בתרבות הישראלית, שנולד מתוך החזון שלנו לפעול לא רק לתמיכה וסיוע ליצירה חדשה של אמנים הפועלים כיום, אלא גם מתוך דאגה לשימור נכסים תרבותיים", אמרה דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות במפעל הפיס.

"כשמסתכלים על רשימת 100 היוצרים שהגענו אליהם עד היום מבחינים בערך ובחשיבות של המיזם הזה, שמאפשר לשמוע את סיפור עבודתם אבל גם את סיפורה של המוזיקה הישראלית", מוסיפה מלניק. "הראיונות עצמם חושפים סיפורים מרגשים ואנקדוטות משעשעות של היוצרים שלא נחשפו עד היום. החומר שנאסף הוא חלק מפס הקול של המוזיקה הישראלית ולשימור שלו יש ערך תרבותי לאומי ראשון במעלה".

הארכיון שהקימה מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות מאפשר לכם הצצה אל מאחורי הקלעים ואופן היצירה של אותם אמנים. מי שמנהל אמנותית את הפרויקט הוא יואב קוטנר, "מר מוזיקה ישראלית". קוטנר יצא למסע תיעוד של יוצרים, זמרים, כותבים, מלחינים, מוזיקאים ו"גיבורי תרבות" נוספים ויצר ארכיון מרשים של יוצרי הזמר העברי וסיפורם.


לפרויקט "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית"

אתי אנקרי: "אני שומעת שירים שכתבתי ואומרת 'איך עשיתי את זה?'"

  • מפעל הפיס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully