אתי אנקרי היא חלק בלתי נפרד מחיינו ומהתרבות הישראלית כבר לא מעט שנים, עוד מהימים בהם פרצה עם אלבום הבכורה שלה "רואה לך בעיניים" והוכתרה כזמרת השנה של ישראל פעמיים, תחילה ב-1991 ושוב ב-1993.
"להבדיל מ'רואה לך בעיניים', אני לא ראיתי בעיניים", היא מעידה על עצמה. "הייתי צריכה להגיד משהו ולא הבנתי שאני אומרת דברים חזקים. ידעתי שאלה דברים שבוערים בי וצריכים לצאת".
בשלושת העשורים שחלפו מאז הפריצה שלה, הספיקה אנקרי לשנות את חייה מן הקצה אל הקצה ועברה תהליך של חזרה בתשובה, בו עסק בין היתר אלבומה החמישי "ים", שיצא ב-2001 והקנה לה זכייה בפרס אקו"ם עבור אלבום השנה.
באותה תקופה אנקרי גם הופיעה בסדרת הטלוויזיה המצליחה "שבתות וחגים" ובאופן כללי, מי שחתומה על להיטים כמו "לך איתה", "מיכאל", "מיליונים" ועוד רבים אחרים, נהנתה מקריירה עשירה שעדיין נמשכת בימים אלה.
כעת, אנקרי נזכרת בראשית דרכה, מביטה לאחור אל יצירות שכתבה וביצעה ובוחנת כיצד הן נראות בעינייה כיום: "הייתה לי אמביציה מאוד חזקה לבוא לידי ביטוי, מאוד רציתי לשיר. היום, כשאני מקשיבה לשירים שכתבתי אז, אני יכולה ליהנות ממה שעובר דרך השירים, אני שומעת את האהבה שלי ואת הנשמה ולפעמים אני גם אוהבת את המילים. אבל לפעמים אני גם שומעת שירים שכתבתי ואומרת לעצמי 'יואו, איך עשיתי את זה?'"
עוד נזכרת אנקרי: "בבית ההורים מאוד אהבו מוזיקה, היא הייתה חלק מהבית. אימא שלי שמעה מוזיקה ערבית קלאסית ואבא שלי היה שומע מוזיקה איטלקית, ספרדית, שאנסונים של אדית פיאף. והגיעו אלינו גם מוזיקה מזרחית, דקלון וגם כוורת ואפילו רוק כבד. בגיל 16 קיבלתי את הגיטרה הראשונה והתחלתי לכתוב שירים. הייתי כותבת אקורדים עם שלושה שירים, לפני שלמדתי".
"תמיד ידעתי שזה הכיוון שלי, אבל גם תמיד התלבטתי", היא מוסיפה. "נסעתי לארצות הברית לשלושה חודשים וראיתי הצגות בברודווי וזה מאוד קסם לי, אבל הרגשתי שאני צריכה לצמוח מהמקום שלי ושהשפה תצמיח אותי. שהאנגלית לא שייכת אליי".
על תהליך ההתחזקות היא מספרת: "אני זוכרת שבאחת ההצגות שיחקתי על הבמה ולא הרגשתי את הקרקע, שאני לא נוגעת ברצפה. ניסיתי להסביר לאחד השחקנים והוא אמר לי שאשתו לומדת לימודים רוחניים ואז ידעתי שזה מה שגם אני רוצה. מילים כמו 'חזרה למקומך' דיברו אליי".
על האלבום "מיליונים" היא אומרת: "יש פה סוג של מחאה חברתית. הרגשתי צורך להיות עצמאית והפקתי את האלבום לבד. אני כותבת את השירים מנפשי והרגשתי משהו לא נכון בתעשייתיות של זה. גם היום אני עושה את הדברים בצורה די ביתית. תמיד היה לי קשה עם העובדה שהמוזיקה הפכה למוצר - איך זה יראה ואיך ננגיש אותו. זה היה לי לא נעים".
מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות יזמה את ארכיון "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית", שבו מתארחים כמה מגדולי היוצרים שעיצבו את התרבות הישראלית. "מדובר באחד הפרויקטים המרגשים והחשובים שנעשו עד כה בתרבות הישראלית, שנולד מתוך החזון שלנו לפעול לא רק לתמיכה וסיוע ליצירה חדשה של אמנים הפועלים כיום, אלא גם מתוך דאגה לשימור נכסים תרבותיים", אמרה דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות במפעל הפיס.
"כשמסתכלים על רשימת 100 היוצרים שהגענו אליהם עד היום מבחינים בערך ובחשיבות של המיזם הזה, שמאפשר לשמוע את סיפור עבודתם אבל גם את סיפורה של המוזיקה הישראלית", מוסיפה מלניק. "הראיונות עצמם חושפים סיפורים מרגשים ואנקדוטות משעשעות של היוצרים שלא נחשפו עד היום. החומר שנאסף הוא חלק מפס הקול של המוזיקה הישראלית ולשימור שלו יש ערך תרבותי לאומי ראשון במעלה".
לפרויקט "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית".
מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות ויואב קוטנר יזמו את ארכיון "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית". "מדובר בפרויקט מרגש וחשוב, שנולד מתוך חזון ודאג לשימור נכסים תרבותיים", אמרה דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות במפעל הפיס. יואב קוטנר, "מר מוזיקה ישראלית", יצא למסע תיעוד של יוצרים, זמרים, כותבים, מלחינים, מוזיקאים ו"גיבורי תרבות" והארכיון מאפשר הצצה אל מסעם של אותם אמנים.
קובי אשרת בתיעוד יוצרים: "הללויה הכניס לי עד היום יותר מכל שאר השירים שלי ביחד. הרבה יותר"
מועצת הפיס לתרבות ולאמנות תומכת ומסייעת ליוצרים ואמנים ומעודדת יצירה אמנותית המונגשת לקהלים וקבוצות שונות ומגוונות.
תכנית מועצת הפיס לתרבות ואמנות דינמית ומשתנה, ומאפשרת למגוון רחב ביותר של אמנים להביע את עצמם ולצמוח בתחומי:
אמנויות הבמה אמנות ועיצוב ספרות קולנוע טלוויזיה וניו מדיה ואמנות בקהילה
מפעל הפיס פועל למען קידום התרבות והאמנות בישראל. בואו להכיר >>