קובי פרג': "הייתי בעולם הילדים ולא הייתי מסופק כשחקן. הדוקו פרץ את הגבול הזה"

קובי פרג' פרץ לתודעה כבר בגיל 23 עם סדרת הילדים המצליחה "הפיג'מות". מאז הוא הספיק לככב על לא מעט בימות, ליצור סרטים תיעודיים, לביים, להפיק, לשדר ועוד. לרגל צאת הסרט החדש "קריוקי" שבו הוא משחק, הגיע השחקן, הבמאי והיוצר לפודקאסט "מה נשמע", שם שוחח עם ניר יהב על המהפך בקריירה, חדוות היצירה וגם על אביו שהלך לעולמו לפני שלוש שנים.

על הסרט "קריוקי" שבו הוא מככב: "לא הייתי אמור להיות שם, נכנסתי לסרט בזכות הקורונה. קיבלתי טלפון בלילה מאיתן פוקס שאמר לי ששחקן חלה בקורונה, ושיש במאי צעיר בשם משה רוזנטל ושהתסריט מגניב. הוא גם אמר שיש סצינות עם ששון גבאי וליאור אשכנזי, ומיד במקום אמרתי כן. אני מודה שמאוד הופתעתי, ראיתי את ההקרנה בפסטיבל ירושלים ומדובר בעבודה מרשימה לבמאי שעבורו מדובר בסרט ראשון. הסרט מאוד אינטליגנטי".

על העבודה עם ששון גבאי וליאור אשכנזי: "בששון יש משהו שעושה לי משהו בלב. איבדתי את אבא שלי לפני שלוש שנים ויש דמיון פיזי מאוד גדול בין ששון לאבא שלי והרגשתי את זה כל רגע, איזשהו דופק פנימי כזה. הוא אחד השחקנים הכי יפים בקולנוע הישראלי - ברגש ובעדינות שלו. הוא מזכיר שוב את השחקן הענק הזה מ'ביקור התזמורת'. וליאור אשכנזי הוא מכונה משומנת, עירנית ומצחיקה. אם למדתי מהם? אני מניח שכן. לא למדתי תיאטרון בצורה מסודרת, למדתי רק מעבודה עם אנשים. אגב, צריך להזכיר גם את ריטה שוקרון, שמשחקת בצורה נפלאה".

על סרטי הדוקו שהוא יצר: "הסרט על יוסי בנאי שונה מאוד מהסרט על שושנה דמארי. יוסי היה הצלחה מסחררת לאוהבי קולנוע, הוא היה הסרט הכי נצפה בסינמטק תל אביב אחרי 'פרזיטים'. היה בו מעשה קולנועי, שיצר געגוע גדול מאוד. להתעסק עם הגיבורים האלו זו לא רק נוסטלגיה, יוסי הוא סרט על מוות וגעגוע, הוא לא מצחיק בשום צורה. זה סרט עמוק ורציני עם כבדות מסוימת. אני מאוד הערצתי את יוסי בנאי, אולי בחרתי להיות שחקן בגללו".

על הסרט שהוא עובד בימים אלו על השחקן יוסף שילוח: "הוא מעורר בי הזדהות עמוקה. הוא שילם מחירים כבדים כי בסוף הזיכרון שלנו הוא הסטריאוטיפ ולא האדם. הוא היה אדם מאוד אמיץ, שחטף על זה. הוא אמר באומץ דברים שרלוונטיים גם היום".

על היצירה: "הייתי שחקן די רעב ולא קיבלתי את היכולת לנצח. הייתי מחוזר מאוד בעולם הקומי בתור שחקן. הייתי עשור ומשהו בעולם הילדים והייתי רעב, לא הייתי מסופק מהעשייה. אני חושב שהדוקו פרץ את הגבול הזה, אני מצליח לבטא את עצמי דרך הגיבורים האלו ולקום עם המון תשוקה לעשייה. סרט עלילתי? אני מודה שעוד לא חשבתי על זה".

על הגעגוע הכבד לאביו שמת לפני שלוש שנים: "זה עדיין מטלטל אותי. עברו מעט שנים וזה מלווה אותי בכל רגע. הוא היה האדם הקרוב אליי בעולם. את האושר שלי הצלחתי לראות רק דרך העיניים שלו. מדובר בכאב שלומדים לחיות איתו עד סוף ימינו".

על הרתיעה מתוכניות ריאליטי: "התאגיד הציל אותנו. אני לא יכול לסבול את ההערצה הזו לקולינריה, זה מעייף אותי באופן אישי. ב'כוכב הבא' אני עוד יכול למצוא דברים חיוביים מדי פעם, בהזדמנויות שאנשים מקבלים. פעם הפלטפורמה הזו הייתה להקות צבאיות והיום באים משם".

על הקושי של שחקנים ממוצא מזרחי בישראל: "גם בתיאטרון וגם במסך אין תפקידים לנשים מזרחיות בוגרות. בטלוויזיה הדוגמאות מזעריות. הכרתי נשים חכמות מאוד, שחקניות מצוינות, מזרחיות, שהקריירה שלהן הסתיימה בגיל 40 כי פשוט אין מקום או תפקיד מתאים. אצל גברים זה אחרת, נפרץ משהו. עמוס תמם למשל, עושה קריירה מדהימה בתיאטרון. רואים שחקן מזרחי עושה שייקספיר".