תומר שרון: "קיבלתי איומים ומכות בגלל פוסטים שכתבתי, היו מקרים שחששתי לחיי"

השחקן והקומיקאי תומר שרון החל להופיע על במות כבר בגיל 10, ומאז הוא לא עוצר. הוא שיחק ב"עניין של זמן", כיכב ב"פלטפוס", דיבב ב"חרצופים", שיחק בהצגות, הנחה, יצר ואף הוציא אלבומים. בשנים האחרונות החל לככב גם בסדרות ילדים ונוער ולקח חלק במיזם המרגש של מפעל הפיס - "בגוף ראשון", המשמר את סיפוריהם של ניצולי שואה בדרך ייחודית. בריאיון לניר יהב בפודקאסט "מה נשמע?", הוא מדבר בגילוי לב על הקריירה, על החיים האישיים ועל החלומות שהוא רוצה להגשים.

אלו עיקרי הדברים שאמר בפודקאסט, שניתן לצפות בו במלואו כאן למעלה ולהאזין לו כאן למטה:

על הקריירה בתיאטרון: "יצא לי לעשות יותר במה מקולנוע, למרות שהייתי רוצה לעשות יותר קולנוע. משחק זה משחק, למרות שמחיאות הכפיים בתיאטרון זה משהו אחר לחלוטין, זה הרבה יותר לייב. אני עדיין מתרגש מהעלייה לבמה, כל פעם מחדש".

על מופע הסטנדאפ שלו "תומש שבעל-פה": "זה התחיל בקורונה, כשהמקצוע מת ולא היה מה לעשות. בהתחלה זה היה כיף, למרות שהחסכונות ירדו, אז התחלתי לספר סיפורים לילדים. מסתבר שהייתי כוכב ילדים ולא ידעתי את זה. פתאום אלו שאמרו לי שגדלו עליי, עכשיו הילדים שלהם גדלים עליי. אני מרגיש לפעמים שאנשים יותר מבוגרים ממני גדלו עליי. כך החלה לצמוח ההופעה הזו, מסיפורים שסיפרתי, סיפורים שקרו באמת".

על הפרויקט "בגוף ראשון" של מפעל הפיס, שבו הוא לוקח חלק: "אנחנו מכשירים את אותם אנשים, אנשי הדור השני שנקראים אצלנו 'שגרירי זיכרון' לספר את הסיפור של ניצולי השואה, שלרוב הם סבא וסבתא שלהם או הורים שלהם. קשה לי למצוא את המילים המדויקות כדי לתאר מה עובר על האנשים ועליי במהלך הפרויקט. אני עובד עם האנשים האלו על משחק, הם אינם שחקנים והם עושים הצגה קטנה. הרבה פעמים אני מגיע לדמעות. זה רגיש מצד אחד, אך נוגע בדברים שהם אש ולהבה מצד שני. זה אחד הדברים הכי מדהימים שיצא לי לעשות".

על פעילותו ברשתות החברתיות והמחיר ששילם בעקבותיה: "ברור שעשיתי נזק לעצמי לאורך הדרך. אני מניח שהיו כאלו שאמרו שאני שמאלן מדי או שוביניסט מדי. צריך להבין שתמיד הייתי דעתן. צדק זה דבר שחשוב לי וזכותי לדבר. מבאס אותי שאמנים בישראל לא מביעים דעה, אבל אני יכול להבין אותם. זה מקום קטן ותעשייה קטנה. אז כן, יש לדעתנות שלי ברשת מחיר. היו מקרים שחששתי לחיי בעקבות פוסטים שכתבתי. קיבלתי לא מעט איומים והיו הפגנות שגם חטפתי בהן מכות. אגב פוליטיקה, פעם הציעו לי לרוץ במרצ ואפילו בעבודה אבל אני לא חושב שאני מתאים לזה. יאכלו אותי שם. לדבר אני אמנם יודע אבל פוליטיקאי זה מקצוע".

על איחוד אפשרי של 'פלטפוס': "הרבה שואלים אותי על איחוד ויש גם לא מעט ששואלים אותי לאן נעלמתי. בכל מקרה אין שום סיכוי לאיחוד. חנן לדרמן חזר בתשובה, אז אין אותו, וירדן לא תמיד כל כך רוצה. תומר יוסף הרבה בחו"ל, כך שלא נראה לי שזה יקרה".

על החלום להיות אבא: "אני מאוד רוצה, אבל זה לא כל כך הצליח לי. גם זוגיות לא ממש מצליח לי, אבל אני מאוד רוצה. למצוא פרטנרית לזוגיות זה קשה וגם להורות משותפת. ניסיתי כמה פעמים למצוא פרטנרית להורות משותפת וזה אפילו התקדם, אבל כל פעם זה נפל. האמת, אני לא יודע מה יהיה עם זה".

על התקופה שאחרי הקורונה: "חזרתי להיות עצמאי ואפילו חגגתי 50 בקורונה. תכננתי להוציא אלבום, לעשות הופעת בכורה בשכונה שלי ולאחר מכן להמריא עם אמא שלי לארצות הברית כדי ללכת למשחק של הלייקרס בגמר ה-NBA עם לברון ג'יימס. היו לי כרטיסים, אני פנאט של הליגה הזו, אבל אז הגיעה הקורונה. במקום כל זה חגגתי ברחוב ריק".

על הפרשה מ-2014 שבמסגרתה בחורה בשם "אנה", שבה התאהב אחרי שהתכתב איתה בפייסבוק - התגלתה כמשורר אתגר מויאל: "מיעטתי לצאת עם נשים אחרי המקרה הזה, הוא היה מטורף. התגובות שקיבלתי היו בלתי נתפסות. זה מעשה נבלה ברמות שקשה לתאר. הוא ניסה ליצור איתי קשר אבל אמרתי לו שיתרחק ממני. זו הפעם הראשונה בחיים שלי שהרגשתי רגשות אלימים. פעם אחת ראיתי אותו ברחוב ואמרתי לעצמי שכדאי להסתובב וללכת, כי זה ייגמר לא טוב".

על התאמתו ל"ארץ נהדרת": "ברור שאני מרגיש שהייתי יכול להיות שם, אבל רוב האנשים שאני מכיר והם לא פחות מוכשרים ממני גם לא נמצאים שם".

על החרטות לאורך הקריירה: "סירבתי לכל מיני דברים, אבל בדיעבד שסירבתי משום שהייתי בתקופה של דיכאון ולא הבנתי אז למה אני מסרב. סירבתי למשל לתוכנית 'קצרים', שהייתה תכנית טובה".

על החלומות והעתיד: "תמיד רציתי להיות סופר או כדורסלן. הייתי כדורסלן ממש טוב ואפילו הציעו לי לשחק בליגה הארצית. נכנסתי למנהלת בית ליסין ציפי פינס למשרד, והיה צריך לצלם את הפנים שלה כדי להבין מה היא חושבת. אמרתי לה שהציעו לי לשחק באליצור חולון, והיא אפילו לא דיברה בשיחה. המבט שהיא עשתה היה כל כך מדויק, שפשוט חזרתי אחורה ויצאתי מהדלת. החלום להיות סופר אולי עוד יקרה. אני יכול לעשות הרבה דברים".