אקי אבני: "ריאליטי זה הדבר הכי גרוע שקרה לטלוויזיה. זה מלכלך את האומנות"

כמעט 25 שנה לאחר שגילם מפקד פלוגה בסדרה "טירונות", השחקן אקי אבני חזר ללבוש מדים, והפעם בקומדיה הצבאית המוזיקלית הנפלאה "שישו ושמחו" המשודרת בכאן 11. בריאיון לניר יהב ב"מה נשמע?", הפודקאסט של וואלה! תרבות בשיתוף מפעל הפיס, הוא מספר על ההחלטה לחזור לשחק לובש-מדים. "עשיתי לא מעט תפקידי צבא בקריירה והחלטתי שאני מפסיק עם זה כי הרגשתי שיהיה קשה לעשות משהו יותר טוב או בסגנון, אבל כשקיבלתי את התסריט לשישו ושמחו, הבנתי את עומק האיש ואת מרחב התמרון שלי כשחקן".

מה אהבת בדמות של הרב ויסנר?

"ככל שהאתגר גדול יותר, יש לי יותר עניין. זה יותר כיף מאשר לשחק דמות רגילה. אני אוהב את המרחק שלו ממני ואת הפיצוח שהייתי צריך לעשות".

שמעתי שנפגשת עם לא מעט אנשי צבא לשעבר כדי להתכונן לדמות.

"התורה, שהיא התסריט, כתובה מושלם. זו לא סדרת מיינסטרים והפיקו אותה באומץ. כן, נפגשתי עם אנשי צבא ורבנים צבאיים במקומות מסוימים כדי ללמוד את הנושא. למדתי את השפה, את הקוד, את שפת הגוף בין מפקד לפקוד וזה מעניין מאוד. למדתי עולם שלם שהייתי צריך לתרגם ולהבין".

איך היה לראות את עצמך בלי ידיים בפעם הראשונה על המסך?

"שוק. ניסינו כמה ורסיות אצל אמנים שונים, ובסוף החלטנו ללכת על הדבר הזה שנראה כמו פרוטזה, אבל נשען על התפקוד שלי. זה היה בעיקר מאתגר, כי ידיים הן כלי מדהים לשחקן, בעיקר לשחקן מהמזרח התיכון. אני בתור שחקן לא אוהב את זה, אבל פה לא הייתה לי אפשרות בכלל. ויסנר הוא רק פנים, הוא לא יכול לעשות כלום - לא לכתוב, לא לתקתק על המחשב ולא לשתות מים. הרגשתי קצת ערום, הייתי ממש נכה וזה היה מעניין לחיות עם התסכול הזה".

איך אתה משווה בין התפקיד הנוכחי לתפקיד בטירונות, למשל?

"זה כמו כדורגל וכדורסל - שני משחקי כדור, אבל מדובר בעולמות אחרים לגמרי שאפילו לא נושקים אחד לשני. הבסיס להכול זה אהבה, גם בחיים וגם בחיים המקצועיים. אם אין אהבה לזה, אין תשוקה ואם אין תשוקה אין סיכוי שזה יצליח. התפקיד הזה החזיר לי את הגרעין של התשוקה. אם לא הייתי נוסע לארצות הברית לעשר שנים, לא הייתי אותו שחקן".

התשוקה שיש לך היום חזקה מהתשוקה שהייתה לך בעבר?

"כן. עד גיל 31 התמזל מזלי ועבדתי עם הבמאים הכי טובים ועשיתי פרויקטים מדהימים. בשלב מסוים רציתי לגדול ונסעתי לעבוד עם הבמאים הכי גדולים בעולם. אבל יש בור של עשר שנים. אלו היו עשר שנים של עשייה טובה אבל לא בווליום שרציתי ובערכים שרציתי. כשחזרתי לארץ הבנתי עד כמה אני רעב, כמו סטודנט שנה ג' אצל יורם לוינשטיין. אי אפשר להיות שחקן טוב אם אין לך תשוקה ואני מבחין בזה אצל קולגות שנשחקו. אני מאמין שכישרון הוא 30 אחוז, כי כישרון בלי עבודה קשה לא מוביל לשום מקום. עבודה קשה בלי כישרון - בלי לנקוב בשמות - יכולה להביא אותך להיות כוכב".

הבנת בזמן אמת את החשיבות של הסרט "ההסדר" שבו שיחקת, שהיה הסרט הראשון של יוסף סידר?

"כשהוא צולם, מדינת ישראל הייתה במצב אחר לגמרי. אני לא חושב שיוסי סידר הבין בעצמו מה הוא עושה. אי אפשר היה שלא להבחין שיוסי מאוד מוכשר, עמוק ואותנטי, אבל בעולם הקולנוע הישראלי שנתמך בעיקר מקרנות קשה לצמוח למקומות שיוסי צמח אליהם. יש לו בייגל'ה על הראש, עם הרבה אומץ".

תקפת את נטלי פורטמן אחרי שהיא הביעה תמיכה פומבית בפלסטינים. בראייה לאחור, היית עושה את זה שוב?

"נטלי חכמה מאוד, עם ניסיון רב. זה היה ביום הראשון של מהומות שייח ג'ראח, כשיום לאחר מכן פרצה במדינה מלחמת עולם, מלחמת אזרחים שלא הייתה כדוגמתה, כולם היו בשוק. בנקודת הזמן הזו, ואני חושב כך גם היום, זה לא התאים. לא עושים דבר כזה, בטח כשכולם נלחמים אחד בשני. דמות משפיעה ובעלת משקל סגולי לא צריכה לזרוק אש לתוך המהומה. תפקידנו לעשות ההיפך".

על מה כעסת? על כך שהיא ישראלית לשעבר ולא מביעה תמיכה בישראל? אין לה זכות להביע דעה אחרת?

"כעסתי שהיא הגיבה באופן שהיא הגיבה ובעוצמה הזו. זה לא היה במקום וכשקראתי את מה שהיא כתבה ואת כל הפרטים של מה שקרה - זה היה נשמע לי לא מלומד מספיק. שום דבר לא שחור לבן וקשה מאוד לקחת צד. אני אומר שלכל מטבע יש שלושה צדדים, וזה מה שקורה במדינה הזו ובעיקר אנחנו צריכים לספור עד עשר".

יש גם לא מעט אנשים שכועסים על גל גדות שלא מתייצבת כל שני וחמישי לצד ישראל.

"אני רוצה להגיד משהו לזכותה. יש לגביה פנקסנות ואסור להסתכל עליה ככה. יש לה זכות גדולה מאוד והיא לא מייצגת את מדינת ישראל, היא מייצגת את עצמה. היא לא נועה תשבי ולא שר ההסברה. היא שחקנית ישראלית וכוכבת בינלאומית. מאחורי כוכב כזה יש מערכת עצומה - עשרות אנשים שעובדים בשבילה. היא מייצגת חברות ענק. היא אומרת מה שהיא יכולה ומה שהיא עושה לטובת מדינת ישראל חשוב יותר. ייאמר לזכותה שהיא כן אומרת דברים טובים ותומכת כשהיא יכולה. בשבילי לגל גדות מגיעות אלפי נקודות זכות".

אפרופו גל גדות, אתה בטח מכיר את הסיפור שהבמאי ג'וס ווידון אמר שהוא מעולם לא איים עליה. הוא טען שהיא פשוט לא הבינה את האנגלית שלו. אתה נתקלת פעם בקשיי שפה כשעבדת בארצות הברית? היו במאים שהתייחסו אליך בצורה מתנשאת בגלל זה?

"בגלל שאנגלית היא לא שפת האם שלי והיא בראש ולא בנשמה, אני חושב לפני שאני אומר את המילה. בראש יש המון רעשי רקע, וכשאני משחק באנגלית אני צריך לחשוב. אם נתקלתי בקשיים בעבר? כן. יצא לי ללכת לקורס באנגלית, כי הבנתי שיש לי בעיה ושזה תוקע אותי. ידעתי שאני צריך לעבור את זה אחרת אני חוזר הביתה. הבנתי שיש לי קושי גדול להודות שאני לא יודע או לא מבין, אז התחלתי לחזור אחורה ומצאתי את הרגע הזה. זה היה בכיתה א' כשגרתי ברחובות. לא הייתי תלמיד טוב ואני זוכר שצחקו עליי כשהלכתי למורה פרטית. כנראה ששם החלטתי שאותי לא יתפסו אומר שאני לא יודע או לא מבין".

מאיזה תפקיד הכי מזהים אותך?

"'טירונות' ללא ספק. תמיד אומרים לי שגדלו עליי, ואני אף פעם לא יודע אם זו מחמאה או לא. לכל שחקן יש פנטזיה שיזכרו אותו מהרבה דברים, אבל זה תלוי גיל. בני נוער זוכרים אותי ממקיף מילאנו או ראש גדול".

שיחקת הומו לפני 30 שנה בסרט "חסד מופלא" של עמוס גוטמן. איך היה לשחק את הדמות הזו באותן שנים, שבהן זה לא היה מובן מאליו?

"הפתיחות של החברה היא דבר מבורך. התיקון בישראל נעשה ברובו. יש עוד הרבה דברים לעשות אבל אנחנו שם".

היה לך קשר לאורי זוהר?

"הוא תרם מאוד לחזרה בתשובה של אחי הגדול. בשלב מסוים הלכנו לבקר אותו, הוא היה מרתק. דיברנו קצת קולנוע, קצת תורה, קצת מוסר, קצת מהכול. הרגשתי שהוא טרוד מאוד מהרבה דברים. הוא הזמין אותי ללמוד איתו ולא הלכתי. הוא היה אמן מעניין מאוד שניצל את מה שהיה יכול בתקופה ההיא, שהיא אחרת מהיום".

שנדבר קצת על מהפכת מי-טו?

"בזכות הדבר הזה נולד התפקיד מתאמת אינטימיות, שזה מבורך. בגיל צעיר הבנתי שיש פה קטע, בעיקר לנשים. עירום זה מביך, יש שחקנים נשואים ויש המון דברים מסביב. אני תמיד שואל שחקניות 'תגידי לי מה הקו האדום שלך כדי שנדע עד איפה אפשר ללכת'".

איזו ביקורת הכי פגעה בך במהלך השנים - ואיזו הכי ריגשה אותך?

"שיחקתי פעם בהצגה בתפקיד ראשי, והמבקר כתב משהו כמו 'אם אני לא טועה בתפקיד הראשי שיחק אקי אבני', וזה עצבן אותי. מה זה אומר 'אם אני לא טועה'?! אז כתבתי מייל למבקר כי אין יותר דריכה מזה. הוא כתב לי שהוא מתנצל והוא כתב ביקורת חוזרת. אני עד היום מכבד אותו על זה".

כשאתה רואה מגישים או שחקנים - כמו יאיר לפיד או אפרת רייטן - נכנסים לפוליטיקה, זה מדגדג לך?

"אספר לך משהו שלא סיפרתי עד היום: אין אף מפלגה שלא דיברה או מדברת איתי, בעבר או בהווה. עבור יאיר לפיד או אפרת רייטן, מדובר במעבר טבעי. כרגע אני לא הולך לפוליטיקה כי אני מאמין שבמציאות של היום אין מקום לאנשי חזון או מדינאים. הפוליטיקה בכל העולם הפכה לפנקסנות ואחרי כמה חודשים אתה מבין שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. לצערי אנשים שאתה חושב שיעשו שינוי גדול, השינוי לא גדול וזה קשה מאוד".

היית רוצה שהבן שלך ישתלב בתעשיית הבידור?

"ליאם הוא כישרון עצום ואני תמיד אעזור ואשמח בשבילו. העולם שאני נמצא בו לא קל, בטח בישראל. אם הייתי במצרים היה לי קל יותר. אני בכל מקרה פה בשבילו".

ריאליטי יכול לעניין אותך?

"לא, סימן קריאה. אני נגד ריאליטי, זה הדבר הכי גרוע שקרה לטלוויזיה והדבר הכי טוב שקרה למשקיעים של הטלוויזיה. זה מלכלך את האמנות וכמעט אין לה מקום בטלוויזיה. אבל תלוי איזה ריאליטי, כן? אני הבאתי את הריאליטי לישראל. הנחיתי את 'קחי אותי שרון' וזה היה מדהים. אבל תוך כדי תנועה הבנתי שזה לא בדיוק מה שחשבתי. היו שם ויכוחים אטומים ומאז החלטתי שאני לא עושה את זה. שמע, 'רוקדים עם כוכבים' ו'אקס פקטור' מבורכות כי זה מבוסס על הכישרון של המשתתפים, לעומת האח הגדול. לאמנים זה לא עושה טוב. הציעו לי ומציעים לי בכל עונה את כולן, ואני לא שופט אף אחד. זו מציאות קשה. זו דילמה גדולה ואני לא שופט אף אחד כי לכל אחד יש את המסלול האמנותי שלו".

יש משהו בקריירה שלך שאתה מתחרט עליו?

"לא, זה המסלול שלי וזה מה שהיה צריך להיות. למדתי מהכול".

אין הצעה שדחית ואתה מתחרט על זה?

"תשמע, עשיתי את הפיילוט של 'ארץ נהדרת' עם אורנה בנאי ודב נבון, אבל אז נסעתי לארה"ב והשאר היסטוריה. אז כן, יכולתי להיות ב'ארץ נהדרת'. לא הייתה לי בכלל התלבטות כי הייתי אז במסע אומנותי ומי בכלל ידע שזה מה שיקרה ל'ארץ נהדרת' בסוף, שהם יתפוצצו עד כדי כך".

האזינו למעלה לפודקאסט המלא