"פתאום טלפון: 'היי, זה שלמה ארצי'. ניתקתי לו בפנים. ואז שוב צלצול: 'זה באמת שלמה'"

הזמרת שחיכתה 20 שנים לפריצה המקצועית שתשנה את חייה, הגיעה אל אולפן וואלה! כדי לשחק איתנו "הכה את המומחה". במילים אחרות, התקלנו את דקלה בשאלות קשות על הקריירה העמוסה שלה - ובדקנו על כמה מהן היא תצליח לענות נכון.

"אני מבינה שאפשר להפיל אותן", אומרת דיקלה בהתייחסה להדרת נשים מהפלייליסט, המצעדים ותחנות הרדיו. "הן מתעייפות בדרך מגברים שמנהלים את זה ביד מאוד אגואיסטית". לדבריה, זמרות ומוזיקאיות בדרך כלל נאלצות לעבור דרך ארוכה וסבוכה יותר כדי ליצור ולשרוד בתוך זירה אומנותית שעדיין נשלטת בידי גברים.

בהמשך, משחזרת דיקלה, שהתחילה ככותבת שירים לדודו אהרון, שרית חדד ועוד רבים אחרים - כיצד חיפשה השראה למילים ברחובות והספסלים של תל אביב, בהם ישנה, בילתה והתגוררה בלילות ללא קורת גג. עם זאת, במהלך המשחק מתברר שדווקא אחד הלהיטים הכי גדולים שכתבה לזמר שלומי סרנגה, התחיל בכלל מהספונג'ה של שישי. "אנחנו הולכים בשדרות בן גוריון ואני סתם שרה 'מונו מונו' לעצמי", היא משחזרת. "הוא אמר לי 'מה זה?' אמרתי לו 'סתם איזה ג'יבריש שהמצאתי ואני מנקה איתו את הבית". הוא אומר לי 'מה, את רצינית?! זה שלי!".

בהמשך, סיפרה דיקלה על החיבור עם שלמה ארצי, כששרה איתו את הדואט שכתב והלחין "מחמל נפשי", שהחל למרבה הצער ברגל שמאל. "מוצאי שבת מתקשרים אליי ממספר חסוי ואומרים לי 'היי, זה שלמה ארצי, אפשר לדבר עם דיקלה?'. אמרתי לו, 'תקשיב אין לי זמן לזה ואין לי עצבים לזה, יאללה ביי'. ואז הוא צלצל שוב ואמר לי 'תקשיבי, אני לא מסתלבט, זה באמת שלמה'". אחרי שהשתכנעה שלא מדובר במתיחה טלפונית, היא דיברה איתו ארוכות והוקסמה ממנו: "הייתה לנו שיחה מעניינת על ההורים שלי, מאיפה אני באה, מה אני מרגישה, ישר הגענו למחוזות עמוקים".

עוד סיפרה דיקלה על משבר הקורונה וכיצד אביב גפן הצליח לרפא אותה מהדכדוך של תקופת הסגרים והנתק החברתי. "הייתי מדוכדכת ונעתי בין שחור ללבן. היו בי מחשבות על המשך דרכי המקצועית ובאחד הלילות אני רואה קונצרט של אביב גפן באמפי שוני. שמעתי את הטקסטים והלחנים וחזרתי לעצמי, נהייתי חדשה. כשראיתי את אביב - ראיתי את האומנות הישראלית זכה. הוא יוצר שיש לו משהו חשוב להגיד, יש לו מה לספר והוא משאיר פה משהו".

דיקלה סיפרה גם על ההתעלפות שלה במהלך ההקלטות לאלבומה ארלוזרוב: "שרתי את השיר 'לבכות'. אמרתי לעצמי שאני צריכה לבצע אותו ב'טייק' אחד, פעם אחת וזהו. מרוב הלחץ ומרוב הכאב של השיר הזה - פשוט התעלפתי".