Primary Advertiser
בשיתוף מפעל הפיס
01/11/2021

איך הולכים לאיבוד במקום מוכר: התערוכה ששינתה את תל אביב ללילה אחד

האוצרות רומי מלץ ודניאל רוזנקרנץ הובילו את תערוכת "על-סף", אשר במסגרתה הוצגו בחלונות ראווה של חנויות שונות סרטוני וידיאו וקולנוע, שהשתלבו במרחב באופן ייחודי. צפו בתמונות מהאירוע

לחבר בין האמנות הסטרילית למרחב היומיומי. חלון ראווה שהוצג בתערוכה - הינדה וייס בשיתוף עו"ד אסף וייצן (צילום: אלה מאור)

בתפיסה של כולנו, הרחוב ואולם הקולנוע הם הפכים מוחלטים. כדי להיכנס לאולם, האינטימי, השקט והחשוך, אנחנו יוצאים מהרחוב הסואן והגועש. באולם, אנחנו נחשפים ליצירות אמנות, דוגמת וידיאו וקולנוע, אשר לפחות על פניו, נראה שאינן שייכות כלל לרחוב. אבל מה קורה כאשר השניים משתלבים זה בזה?

ב-30 בספטמבר, מהשקיעה ועד חצות, התקיימה במספר רחובות בדרום תל אביב תערוכת וידיאו וקולנוע מרהיבה בשם "על-סף", במסגרתה הוצגו 14 עסקים הפועלים באזור בגוון אחר: דרך חלונות הראווה של אותם עסקים יכלו העוברים והשבים ברחוב ליהנות מיצירות אמנות עכשוויות וייחודיות, שהציעו דרך חדשה לבחון ולהשתמש במרחב המוכר לנו כל כך, זה שבעזרתו מציגים את עצמם כל חנות ועסק.

את התערוכה, שעברה בין הרחובות העלייה, לוינסקי, צ'לנוב, הגדוד העברי ו-י. ל. פרץ אצרו רומי מלץ ודניאל רוזנקרנץ, שראו "קול קורא" שפרסם מפעל הפיס והחליטו להיענות לו. לאחר הגשת ההצעה ובזמן ההמתנה לתשובה, השתיים המשיכו לחדד את הרעיון, עד שהתבשרו על קבלת המענק עבור התערוכה: "בלי התמיכה של מפעל הפיס, זה לא היה מתאפשר. המענק הפך את הרעיון שלנו למעשי וריאלי", הן אומרות.

14 עסקים קיבלו גוון אחר. נבט יצחק, ״פה זה אמריקה״ (צילום: יום עומר)
התערוכה התקיימה בחמישה רחובות שונים, מהשקיעה ועד חצות (צילום: יח"צ)

"מפעל הפיס תמכו בנו עם המענק", אומרת רוזנקרנץ. "ואז אפשרו לנו לעשות את הדברים בתור שתי יוצרות עצמאיות. שתינו מגיעות מתחום האמנות, אז התחברנו ומצאנו קרקע פוריה לשיתוף פעולה".

הרעיון לתערוכה נולד כאשר לאחר אחד הסגרים שהוטלו כתוצאה מהתפרצות הקורונה, הסתובבו שתי האמניות בדרום תל אביב ושמו לב לעסקים הרבים שנותרו סגורים ולחללים ברחוב שעמדו ריקים, מה ששינה משמעותית את המראה העירוני. "רצינו להעניק למצב את תשומת הלב הראויה ולתקשר את הבעיה שנוצרה. הבנו שאם המקום סגור או ריק ואי אפשר לקיים בו מסחר, הוא עדיין מקום פומבי שניתן להציג אותו בצורה כלשהי ולתעל אותו", אומרת מלץ.

הפרויקט שלהן אומנם החל בעקבות כך מתוך מחשבה על חנויות שנסגרו, אך התרחב ובסופו של דבר כלל גם עסקים קטנים שפועלים בשכונה וחנויות חדשות. "הפרויקט נולד מתוך הקורונה, אבל השתנה והתעצב והפך לדינמי ביחס למה שקורה עם הרחוב", מספרת רוזנקרנץ.

ערב קסום ברחובות תל אביב. רחל גוטגרץ, סיפור אהבה לבחור שהמצאתי (צילום: יום עומר)
"לוכדי השדים", יותם מנדה לוי (צילום: יום עומר)

כיוון שהתערוכה הייתה למעשה הקרנה של קטעי וידיאו מתוך חלונות הראווה וכלפי הרחוב, מלץ ורוזנקרנץ ראו את התוצר הסופי שלהם רק בערב בו התקיים האירוע, יחד עם כל מי שסייר ברחובות השונים באותה עת. "התאמנו את גדלי ההקרנה לחלונות הראווה של כל חנות וכך גם את העבודה שהוצגה במקום לאופי ולהיסטוריה של העסק", הן אומרות. "זה לא כמו להיכנס לקולנוע, שם יושבים בכיסא בנוחות. ברחוב, אנשים לפעמים מגיעים באמצע הסרטון והם בתנועה, אז רצינו למצוא עבודות שיתאימו לרוח הדברים".

דוגמה לכך אפשר היה למצוא במספרה פינתית, אשר בחלון הראווה שלה הוצג וידיאו של זוהר ארגוב מתכונן להופעה ומתגנדר בהתאם למה שעושים במספרה בדרך כלל, או סרטון שהציג עבודה על בטון והוקרן בתוך חנות שהייתה בשיפוצים, כאשר הבטון שלה היה חשוף למי שעמד מבחוץ וצפה. העבודה "זריחה 30.09.2021" של נינל טאיסלב למשל, נעשתה במיוחד עבור מכבסת לוינסקי. בקדמת החנות יש מדפים ועליהם שקים צהובים עם כביסה מוכנה. בין השקים הוקרנה העבודה של טאיסלב, שתיעדה את הזריחה של אותו הבוקר מחוץ למכבסה.

העבודה "Recitative", של שיר הנדלסמן, הוצגה בחנות חדשה, בבניין שהוקם על מגרש חנייה. נראה בה זמר אופרה שר, בעודו ניצב על בימת הרמה תעשייתית, מה שיצר שילוב מיוחד בין האמנות למקום בו הוצגה. עבודה מרתקת נוספת שכללה התעורכה הייתה "Debris Station" של דניאל קגנוב, סרטון וידיאו בן שבע דקות אשר במרכזו תקריב עין של סוס. העובדה הוצגה בחנות "טופ נדל"ן" ובמסגרתה, העין "התיישבה" בחלון הראווה ופנתה הן לאלו שעברו ברחוב והן למרחב החנות, שהייתה סגורה בשעה זו של היום, כך שמזוויות מסוימות היא נראתה כעינית שעירה של מצלמה. "הקסדה" של נעמה שוחט הייתה עבודה מעניינת נוספת - סרטון וידיאו שהוקרן בתחנת תברואה של אגף דרום והורכב משורות מילים רצות ותיאר אישה המחפשת מקלט להניח בו את ראשה ורעידת אדמה פנימית.

התגובות לתערוכה היו מצוינות וכל מי שהגיע למקום מאוד התעניין במיצגים השונים. שתי האוצרות נזכרות כיצד הלכו בעצמן במרחב התערוכה וראו מבקרים רבים יושבים מול חלון ראווה ורואים סרט, בשקט מוחלט. "המרחב ממש התעצב מחדש לרגע, והיו הרבה שאמרו לנו שהם הרגישו כאילו הלכו לאיבוד במקום שביומיום מאוד מוכר להם", אומרת מלץ, ורוזנקרנץ מוסיפה: "שאלו אותנו מאיפה להתחיל את המסלול, אבל זה בדיוק הרעיון - זו שוטטות בין הרחובות, בלי מרכז. כל אחד התחיל מנקודה אחרת, אז הוא חווה את המרחב התערוכה בצורה שונה".

לדבריהן, גם בעלי העסקים ש"השכירו" את חלונות הראווה שלהם הרוויחו מהאירוע, שכן על התוכנייה של התערוכה הייתה מפה עם כל העבודות השונות ולצדה, מידע על החנויות שהשתתפו. כך, כל חנות קיבלה את האפשרות לכתוב על עצמה - משהו על העסק, משהו אישי יותר, הזמנה להשתתף בגיוס המונים ועוד. "היה נחמד לתת לעסקים האלו מקום וקול בתקופה קשה עבורם", הן מסכמות.

לאתר מועצת הפיס לתרבות ואמנות>>

"הבהוב", שרון בלבן (צילום: יום עומר)
  • מפעל הפיס
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully