Primary Advertiser
ניר יהב, בשיתוף מפעל הפיס
21/10/2021

"היו רגעים שהיה נדמה לי שהשנים חולפות והחלום יברח, ומוזיקה תישאר רק תחביב"

התסכול הנורא לפני הפריצה הגדולה ("שקלתי להפסיק"), הסיכון לצעירים שהולכים ל"אקס פקטור" בה ישמש שופט ("לא הייתי ממליץ לילדיי ללכת מוקדם מדי") והסיפור מאחורי הלהיט "השמלה החדשה שלי": רן דנקר מדבר על זהות מינית, הצלחה והתקפי חרדה בפודקאסט "מה נשמע?"

"מה שקרה לי בעבודה על 'בית משוגעים' עם רון ביטון וג'ורדי זה משהו שלא קרה לי אף פעם. בבת אחת, הכל יצא מאיתנו בפרץ כזה של זרם תודעה", נזכר רן דנקר איך נולד הלהיט שכבש את המדינה בשנה האחרונה. "לא ידענו שיש לנו ביד פצצת אטום, אבל אחרי שעתיים-שלוש של עבודה, ג'ורדי פתאום עצר ואמר לי 'אתה מבין שקורה פה משהו טוב?' ועניתי לו שכן. לא יכולנו לעזוב את האולפן עד חצות כי רצינו להמשיך לעבוד".

ב"מה נשמע?", הפודקאסט של וואלה! תרבות בשיתוף מפעל הפיס, מספר דנקר לניר יהב על הסינגל החדש שלו, "השמלה החדשה שלי": "עבדתי עליו שנה וחצי. הוא היה מוכן לפני 'בית משוגעים', אבל חיכיתי איתו כי ברגע שיצאתי מאותה הקלטה עם ג'ורדי, היה לי ברור ש'בית משוגעים' זה הדבר הבא שיוצא. בשלב מסוים הבנתי שיש לנו חומר נפיץ ביד ופחדתי מכל שנייה שהוא נשאר אצלי בארון.

"ידעתי ש'השמלה החדשה שלי' הוא שיר יותר רחב וחשוב עבור החיים האישיים והקריירה שלי, כי הוא מסמל חופש אמנותי ויצירתי. כמו עם כל סינגל חדש, אני מתרגש ממנו מאוד ולא ממש ישן בלילות, אבל האנדרנלין כל כך חזק שאני באטרף".

למה הוא כל כך חשוב לך?

"הוא מותח אותי לגבולות של פופ שלא דמיינתי שאהיה בהם לפני כמה שנים. משהו נפתח בי והבנתי שפופ הוא דרך להגיע לקהל רחב עם המסרים שלי ושאני אוהב את זה. עם 'השמלה' אני מרגיש שאני יכול לחגוג את החיים בעוד רמה ולמתוח גבולות גם ברמת המראה. במשך שנים לא היה לי האומץ לעשות את זה, אבל אני אוהב כשאופנה משתלבת עם מוזיקה.

"לאורך השנים, המון אמני פופ הבינו שזה מקום שאפשר לחגוג בו דימויים ולא רק לעמוד נקי מאחורי מיקרופון ואצלי זה מתחבר עם השחקן שאני. הרבה זמן ניסיתי להפריד בין השחקן למוזיקאי והיום אני עושה ביניהם שלום. הייתה לי יראת כבוד למוזיקה ועכשיו אני משוחרר יותר. זה קרה אחרי שיהלי סובול אמר לי שבגלל יראת הכבוד הזו, אני שם לעצמי מטרות לא הגיוניות. ברגע שהבנתי מי אני וקילפתי את השכבות ממני, המוזיקה שלי התקבלה. ל'בית משוגעים' ו'השמלה' באתי בצורה כיפית. איכות הטקסט, ההפקה והלחן עדיין מאוד חשובים לי, אבל ממקום של חופש".

לא יכול לישון לפני סינגל חדש. רן דנקר (צילום: מאיר כהן)

מה מידת הלחץ כשאתה מוציא עכשיו שיר חדש, אחרי ש"בית משוגעים" נבחר לשיר השנה?

"אולי אני בהדחקה, אבל אני מבין את הגודל של 'בית משוגעים'. הוא יצא אחרי תקופה ארוכה שהמוזיקה שלי הייתה צדדית מבחינת הקהל והוא הביא כזו הצלחה, שאנשים התחילו להגיע להופעות וגילו שירים ישנים שלי, אז זו הייתה ברכה ואני מרגיש ש'השמלה החדשה שלי' זוכה בזכות זה למעמד שכמעט אין לסינגלים שיוצאים. אחרי הצלחה כזו, אנשים מקשיבים לך ורוצים להכיר את השיר החדש ואני מרגיש את זה בתגובות.

"מה שעזר לי גם זה שהשיר הזה, כאמור, היה מוכן כבר אז לא הייתי בלחץ לכתוב משהו בעקבות ההצלחה של 'בית משוגעים'. שרתי את 'השמלה' בהופעות האחרונות שלי ובפעם הראשונה הייתי בלחץ, אבל הצוות אמר שהתגובות היו מדהימות. בהופעה הבאה חצי מהקהל כבר הכיר את השיר ושר איתי".

אחד הדברים היפים שעזרו ל"בית משוגעים" להצליח זו הכנות. זה מה שאמן צריך לעשות כדי שהקהל יתחבר אליו?

"כן. בפופ הרבה פעמים חוטאים ומשחילים לפזמון שורה מגניבה, אבל בלי משמעות ואלו שירים שלא תופסים אותי. אני חושב שהניחוח האישי קריטי במוזיקה וצריך להיחשף, גם אם חושפים חלום או פנטזיה. אני למשל, לא הלכתי אף פעם עם שמלות, חוץ מאשר בפורים של כיתה ב'. השקעתי והתחפשתי ואיך שהגעתי לכיתה, כולם צחקו עליי. בכיתי, ברחתי לשירותים ואמרתי לאימא שתיקח אותי הביתה. מאז לא התחפשתי באף פורים, אני מדלג על היום הזה. הדחקתי אותו ועכשיו זו סגירת המעגל שלי, כי אני הולך עם זה עד הסוף. אז אלו לא רק דברים שאני חווה ביומיום, אלא גם פנטזיה, אבל בדימוי הזה חייב להיות משהו אמיתי. שיר צריך לשבת על איזה פצע פנימי".

הייתה לך שנה מטורפת - שיר וזמר השנה, קמפיינים, פסטיגל והחל משבוע הבא - גם שופט ב"אקס פקטור לאירוויזיון" ברשת 13. איך נשארים עם רגליים על הקרקע?

"יש משהו בגיל ובפרופורציות של החיים שהופך את הכל לקל יותר להכלה. אני מגדל עם בן זוגי איתי שתי בנות ובגיל 22-23 היה לי הרבה יותר קשה להתמודד עם כל זה. הייתי מבוהל וזה התבטא בהתקפי חרדה לא פשוטים, עד שעצרתי הכל ונסעתי לניו יורק. היום אני יודע שכל דבר דורש עבודה מאוד קשה וכלום לא בא בקלות. גם המשפחה שלי כזו, חוץ מאבא, שמטייל בעננים. האמת, אני לא אופתע אם בעקבות הסינגל החדש הוא ייצא לרחוב עם שמלה... בגדול, אני מאוד אוהב את מה שאני עושה ומרגיש שהאמנות שלי נוגעת באנשים".

הייתה תקופה שחשבת להתמקד רק במשחק, כשהמוזיקה לא עבדה?

"תמיד התעסקתי במוזיקה. כשהתקבלתי ל'השיר שלנו', האודישן שלי היה שיר. במקביל, המשחק בדם שלי בזכות אבא, שהוא שחקן תיאטרון. אז נמשכתי לשני העולמות, אבל מוזיקה תמיד הייתה הרבה יותר משמעותית וחזקה. בגלל זה למשל, כשעשיתי ב-2007 את האלבום עם עילי בוטנר, הוא כתב והלחין הכל ואני רק הייתי הזמר המבצע, שזה אחלה, אבל אחרי שנתיים הספיק לי ורציתי משהו משלי.

"בניו יורק כתבתי מאות שירים ותמיד הרגשתי שאם אני חוזר למוזיקה, אני רוצה להיות בשל לזה. היו רגעים שהיה נדמה לי שהשנים חולפות והחלום ייברח, ומוזיקה תישאר רק תחביב. זה מאוד העציב אותי ולא הסכמתי שזה ייגמר ככה, אז הוצאתי סינגלים וחזרתי להופיע".

שנה מטורפת (צילום: ראובן קסטרו)

איזה שופט היית באקס פקטור?

"עד שלא אראה את זה, לא אדע איך ערכו אותי באמת, אבל אני משער שאני משדר דברים עגולים יחסית. אביב עוקצני יותר, נטע מכירה את האירוויזיון והסגנון שלו, מרגול מביאה את מרגול ומירי התרגשה המון. לי לקח כמה אודישנים טובים של מתמודדים כדי להבין איפה אני נמצא ושצריך לעשות כיף מהדבר הזה.

"בהתחלה היה לי קשה לשפוט, כי כל החבר'ה לצדי עשו קריירה מוזיקלית מרשימה, אבל זה עבר לי בתוכנית השנייה ושמתי לב שהיה לי מה להגיד למתמודדים גם מבחינת הופעה ובחירת שיר, מהמקום של השחקן שבי. אלו דברים שהשופטים האחרים פחות מכירים אולי.

"בגדול, לא הייתי פשוט עם המתמודדים. בסופו של דבר אתה צריך להעיף מישהו הביתה. אין דרך יפה להגיד את זה וזה נורא קשה למתמודדים צעירים. אני לא הייתי ממליץ לילדים שלי ללכת לתוכניות כאלו בגיל צעיר מדי, כי זה מאוד מסוכן בעיניי, למרות שהיום גם יש יותר מודעות והנוער לוקח דברים בפרופורציות הנכונות. אני זוכר את עצמי בגיל 19, אחרי ששכרו אותי לתפקיד ראשי בסדרה ועדיין הייתי בטוח כל יום שהולכים לפטר אותי, אז אני לא יכול לדמיין מה זה לשיר מול כל המדינה ולקבל ביקורת כל שבוע מחמישה שופטים שיושבים מולך".

בתוכנית גם בוחרים עכשיו את המתמודד הבא באירוויזיון. איך זה התנהל?

"היו מתמודדים מאוד מוכשרים, אבל חלקם לא מתאימים ספציפית לאירוע הזה. מה שכן, הזמנתי להתארח בהופעות שלי את מי שחשבתי שראוי ויכול לעשות משהו טוב בהמשך הדרך".

איזה שופט הוא היה? (צילום: רשת 13)

אתה חוזר לפסטיגל אחרי 15 שנים והולך לגלם את אבא של נועה קירל. איך הרגשת לגבי זה?

"כשאמרו לי, התפוצצתי מצחוק ודבר ראשון אמרתי שאני לא בא. לקח לי זמן להכיל את זה, אבל האמת שזה לא כזה תלוש מהחיים, למרות שפער הגילאים לא הכי הגיוני. היה לי מאוד נוח לעבוד עם כל החבר'ה הצעירים שם. הם דור אחר ואולי גם הפרספקטיבה שלי שונה, אבל אני נפעם מהכישרון שלהם ומבני האדם שהם. יש להם אפס תעופה עצמית. נועה קירל, הזמרת הכי מצליחה בפופ הישראלי, עובדת קשה ונשארת עם הרגליים על הקרקע. כולם פנומנליים, שחקנים מדהימים ועושים הכל הרבה יותר בקלות ממה שאני עשיתי בגילם. הם גם עזרו לי לנהל את הטיקטוק שלי".

היו החלטות בקריירה שאתה מתחרט עליהן?

"כנראה שכל מה שעשיתי הוביל אותי לכאן ואני חושב שגם בהמשך זה יהיה ככה. במסע שלנו כאנשים ואמנים, הכל משפיע וגם אם יש רגע שפל, אפשר לעלות ממנו. למשל באלבום הקודם - באתי עם המון ציפיות וזה התרסק לי מסחרית בפרצוף ואנשים לא באו להופעות. חשבתי שהייתה לנו הופעה מעולה ומי שהגיע נהנה, אבל לא מספיק הגיעו. לרגע שקלתי להפסיק עם המוזיקה, אבל אני שמח שלא הפסקתי כי זה הביא אותי לנקודה הזו ולא הייתי מחליף אותה בשום דבר אחר בעולם".

אתה מקבל הרבה פניות מצעירים לגבי הזהות המינית?

"הרבה כותבים לי שהם מזדהים עם הדמות שלי והתוכן שאני מביא, בטח עכשיו כ'השמלה' יצא. גם באלבום הקודם היה שיר שסיפר על הפרידה מבן זוגי ובהופעות, הדמות שלי היא לאו דווקא גברית תמיד. אני אוהב את זה והקהל מזדהה. יש כאלו שמספרים לי שיצאו מהארון, אחרים מתייעצים מה לעשות מול המשפחה. אני מתייחס לכל מקרה לגופו ומזכיר להם שהם צעירים וזה הזמן לחפש, ולא לקבוע שום דבר סופי.

"אותי למשל, אם תשאל 'אתה הומו?', אני אגיד 'גם'. לציבור בכלל ולקהילה בפרט קשה להבין את המונח 'בי-סקסואל', אבל זה הפך למוכר וזורם יותר וזה מבורך בעיניי. אנחנו מתקדמים מהעולם הישן ונהנים מכל הקשת. גם אני הייתי בעבר מאוד שמרן, עבדתי כדי להיות סטרייט, גברי וישראלי טיפוסי, פחדתי מהעדינות והחשקים שלי עד שהורדתי שכבות וניסיתי דברים, וזה הפך אותי לאדם קל יותר. פחדתי מהסביבה, המשפחה, הציבור אבל יותר מכל, פחדתי מעצמי. זה באמת קשה ולא לכולם יש סביבה תומכת. אצללי למשל, כשאמרתי לאבא שיש לי בן זוג, הוא צעק 'יש! יש לי ילד הומו'. אמרתי שאני בי-סקסואל והוא ענה 'אל תבלבל את המוח'".

ממה אתה הכי נהנה?

"להופיע. אני מאחל לעצמי להופיע כמו שאני מנגן בחדר חזרות. כשאני שם, יש לי אושר מיוחד שמתפתח עם הצוות ואני מתקרב לזה בהופעות, אבל זה עדיין לא בדיוק אותו דבר. על הבמה אני נדלק, מרגיש שאני יכול להיות כל מה שבא לי. כשהקהל שר מולך את השירים, מגיב ולא יודע מה יהיה ברגע הבא - זה מרגש מאוד".

האזינו למעלה לריאיון המלא עם רן דנקר בפודקאסט בשיתוף מפעל הפיס

  • רן דנקר
  • מפעל הפיס
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully