אני יעל טל ובשנה וחצי האחרונות, בחסות הקורונה, סימנתי וי על כל רשימת הקלישאות: החמצתי מלפפונים, הרסתי חלות, מיששתי ניוקי, קניתי כן ציור, תליתי עליו כביסה ופיתחתי אובססיה לעציצים שלא ניתן להרוג - כן, מסתבר שיש זנים כאלה
לראשונה בחיי הייתי מאושרת, כי עשיתי את הדבר האהוב עלי בעולם - כלום, מינוס רגשות האשם. אבל אז, אחרי סגר וחצי, התעורר בי הקול שצעק עליי: "קומי! תעשי משהו עם החיים שלך!"
יחד עם החברה והשחקנית מיכל כרמי הקמנו צמד פופ ביידיש בשם "וויבערס", הקלטנו שיר וצילמנו קליפ שחצה את גבולות הארץ וזכה למאות אלפי צפיות. בימים אלו אנחנו בעריכות לקליפ השני, שייצא בקרוב
לפני שנה יונתן, הבן שלי, שהיה בן 5, ביקש ללמוד לנגן בתופים. שלחתי אותו למורה פרטי ועל הדרך, שלחתי גם את עצמי מתוך מחשבה שהנה, אני עושה מהפך ומתגלה כ"אנימל" החדשה שהעולם חיכה לה!
- זה לא קרה, ומהר מאוד יונתן עבר אותי ברמה כצפוי, אבל הדבר הכי טוב שיצא מכל זה הוא הבסיס, שנשאר בגוף ועוזר לי לפרוק עצבים. בקרוב אני גם אנצל את הידע הבסיסי שרכשתי לטובת מחזמר חדש שנקרא "ינון", אותו כתבה ומביימת היוצרת המוכשרת...
יעל טל! (המחזמר יעלה במסגרת האנסמבל "קבוצת עבודה" ואני כבר מתאמנת על נאמבר עם סולו תופים)
יש לי שיטות מוזרות מאוד ללמוד טקסטים בעל פה. אם אין לי עזרה חיצונית, אני מקליטה את עצמי באפליקציה ללימוד טקסטים ועושה את זה תוך כדי קיפול כביסה, סידור ארונות וניקיון כללי
בתקופות עם הרבה אודישנים, הבית שלי מתוקתק. איש חכם (השחקן והמורה רותם קינן) לימד אותי פעם שאם לומדים טקסט תוך כדי תנועה, הוא נאחז טוב יותר בראש
לאחרונה הבן שלי למד לקרוא והוא זה שעבר איתי על כל הסצנות שלמדתי לפני הצילומים ל"שבאבניקים"
לשדר ברדיו היה ברשימת הדברים שאני חייבת לעשות לפני המוות (או לפני גיל 40), אבל להיכנס לרדיו זה יותר מסובך מאשר להיכנס לברגהיין בברלין בטרנינג וקרוקס
לפני שנתיים זיהיתי פירצה והצלחתי לגלגל את עצמי לפינה בתוכנית "מופע הרדיו של גוטליב וברובינסקי", ברדיו מהות החיים, תחנה אהובה, ייחודית ואיכותית, שמספקת תכנים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר
פייר - לא חשבתי שהפינה שלי תחזיק יותר מכמה תוכניות, אבל מפה לשם אני חלק מזה כבר שנתיים, בזום ובאולפן. אורי וירון הם הטיפול השבועי שלי, וסוגרים לי הרבה פינות עד הפגישות האמיתיות עם המטפלת שלי
צוותא 2 היה האולם הראשון שהופעתי בו מול מבוגרים. הקמתי יחד עם היוצרת מוריה זרחיה הרכב שנקרא "הגדוד העברי", בשיתוף עם - יניב ביטון, דקלה הדר, שלומי טפיארו, רוית יעקב ועידו אופק, הידוע בכינויו זיגו ובעלי
היינו יוצרים טריים ומלאי תשוקה ואנרגיה אחרי בתי ספר למשחק ונתנו לעצמנו במה לעשות מה שבא לנו. אחרי שנתיים של חזרות בסלון, עלינו על הבמה של צוותא 2 האינטימי בעל הריח והאווירה הבלתי ניתנת לחיקוי
רצנו עם המופע כמה שנים בכל מיני מקומות ועשינו כיף חיים. קצת לפני שהתחלנו להרגיש שזאת עבודה נפרדנו לדרכנו, בשלים מנוסים וחכמים יותר
מאז שיחקתי בתיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה ולפני תחילת המגפה, עליתי עם ההצגה "הגלולה" בבית לסין. הספקנו להופיע עם כמה הצגות בודדות לפני שהכל נסגר. אם יש לך מזל, ולי היה כזה, הקאסט הופך להיות משפחה אינטימית וקרובה
היה כיף לחזור, אפילו יותר ממה שחשבתי שיהיה. בהצגה השלישית נפל לי האסימון שמדובר בלא פחות מנס לעמוד על במה ולעשות את הדבר שאתה הכי אוהב בעולם
מועצת הפיס לתרבות ולאמנות תומכת ומסייעת ליוצרים ואמנים ומעודדת יצירה אמנותית המונגשת לקהלים וקבוצות שונות ומגוונות.
תכנית מועצת הפיס לתרבות ואמנות דינמית ומשתנה, ומאפשרת למגוון רחב ביותר של אמנים להביע את עצמם ולצמוח בתחומי:
אמנויות הבמה אמנות ועיצוב ספרות קולנוע טלוויזיה וניו מדיה ואמנות בקהילה
מפעל הפיס פועל למען קידום התרבות והאמנות בישראל. בואו להכיר >>