Primary Advertiser
בשיתוף מפעל הפיס
14/04/2021

קהילות שונות, כאב זהה: המיזם שמתעד את המשפחות השכולות בישראל

מיזם האוטוגרפרס - להשאיר חותם, במימון משותף עם מפעל הפיס, מספק במה לתיעוד היסטורי בקהילות שונות ברחבי הארץ. לכבוד יום הזיכרון, הנה חמישה סיפורים מרגשים על שכול וההתמודדות האמיצה עמו

לצערנו, את המשפחות השכולות בישראל אפשר למצוא מהצפון ועד לדרום, בכל התרבויות והקהילות. סיפורם של רבים מהנופלים במערכות ישראל מתועד כיום על ידי בני משפחותיהם במיזם האוטוגרפרס - להשאיר חותם, מיזם אמנות תיעודי בינלאומי, בו נפגשים אמנים ועדים למאורעות היסטוריים שונים. התיעוד מעסיק רבים, בארץ ובעולם כולו ומאפשר לנו להביט בהווה על היסטוריה, לפני שהיא הולכת לאיבוד. ייחודיות מיזם האוטוגרפרס טמונה בכך שהוא מציג את העדויות והזיכרונות בצורה אמנותית ומתוך ניסיון לעורר השראה ולרתום את הצעירים להצטרפות למסע התיעוד.

מיזם האוטוגרפרס מתקיים בערים שונות ברחבי הארץ. הוא מחבר בין הקהילה להיסטוריה הייחודית שלה, דרך תיעוד אמנותי של סיפורי המקומיים הוותיקים. תוצרי התיעוד מוצגים בתערוכות וספרים ומלווים בפעילויות ושיעורים המועברים לדור הצעיר, על מנת שאלו יוכלו להכיר אף הם את העבר המשמעותי של מקום מגוריהם.

בין המתועדים לפרויקט זה, רבים חוו את השכול ושילמו מחיר אישי כבד. מתוך הסיפורים עולים מסרים על קדושת החיים והזיכרון שלא עוזב, כמו גם על חשיבות השמירה על ביטחון המדינה והמשך הפיתוח שלה. לכבוד יום הזיכרון, אספנו עבורכם חמישה תיעודים הממחישים את הפסיפס המיוחד שהוא עם ישראל דרך כאב השכול, הזיכרון שנשאר והמאמץ להמשיך בחיים. כל אחד מהמתועדים עוסק לא רק בהנצחת החלל, אלא גם בעשייה למען אלו שנשארו. העשייה הזו משאירה משהו מהחלל עימנו, עד היום ובזכות התיעוד של המיזם, היא זוכה להוקרה ולהצגת הסיפור האישי של אלו שאבדו.

לאה יעקב - כפר יונה

לאה יעקב גדלה בכפר יונה הצעירה, נישאה והביאה לעולם חמישה ילדים - כולם שירתו בצה"ל: "חובת הגיוס היא חובה מוסרית שלנו", אמרה. אך השירות גבה ממנה מחיר כבד. אחיה נעים נפל במלחמת ששת הימים, ואילו בנה אבנר ואחיה גרשון בקרבות של מלחמת יום הכיפורים: "הגיעו אלינו שני קצינים ומסרו את בשורת האיוב על בני. לבי נשבר ולא ידעתי איך להתמודד עם הבשורה ועוד לא סיימנו לשבת עליו שבעה, ובאו להודיע שגם גרשון נהרג". על קיר ביתה של לאה תלויות התמונות של אבנר וגרשון: "בזכותם אנחנו קיימים. אלפים שילמו בחייהם כדי שנמשיך לחיות כאן בביטחון. הלוואי שלא תהיה עוד מלחמה".

עוד בוואלה!

סיפורו של גיבור: האיש שחזר מהשבי הסורי

לכתבה המלאה
לאה יעקב (צילום: קרן-אור רוזנבאום)

אורנה שמעוני - מועצה אזורית עמק הירדן

אורנה שמעוני פגשה את השכול פעמיים. אחיה שמואל לוין ז"ל היה טייס, שנפל בשנות ה-70. לאחר מכן, איבדה את בנה, סגן איל שמעוני ז"ל, שנפל בלבנון ב-1997. איל הלך לשריון בעקבות אביו המנוח ושני אחיו: "חייתי את לבנון מ-1982", אומרת אורנה, שהפכה בחלוף השנים לפנים של ארגון "4 אימהות". "הייתי ישנה בחרדות כל הזמן".

בעקבות "אסון הבנות", בו חייל ירדני רצח תלמידות מבית שמש בטיול שנתי באי השלום בנהריים, אספה אורנה תרומות והקימה את "גבעת הפרחים שנקטפו". איל נכח באירוע חניכת המקום וכמה חודשים בלבד לאחר מכן, נפל. "כבר בשבעה התחילו לדבר איתי על הנצחה ותיארו את האכפתיות שלו כלפי השונה והאחר". לזכרו, היא הקימה את "בית איל", המספק שירותים לבעלי צרכים מיוחדים".

אורנה שמעוני (צילום: יפעת גולני נהרי)

אמל נסראלדין - דאלית אל כרמל

המשרד של אמל נסראלדין שוכן במרכז בית יד לבנים בדאלית אל כרמל, הבית שהוא עצמו הוביל את הקמתו. סיפורו של אמל מוכר היטב, בעדה הדרוזית ומחוצה לה. הוא היה חבר במועצה המקומית בדאלית אל כרמל, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות ואף הדרוזי הראשון שנבחר לכנסת ברשימה כללית של תנועת הליכוד. את יד לבנים הדרוזים הקים לאחר שבנו, לוטפי ז"ל, נפל בהגנה על המדינה. להפתעתו של אמל, לאחר נפילת בנו, האלפים שעמדו לצדו מיהרו להאשים את חברו, משה דיין, במוות. הוא בתגובה, כינס את התקשורת והבהיר: "אנחנו הדרוזים מאמינים בגורל. הבן שלי - הגיע יומו".

אמל נסראלדין (צילום: יסמין כיוף)

אורה גץ עמר - צפת

במלחמת ששת הימים השתנו חייה של אורה גץ עמר, לאחר שאחד מאחיה, אבנר, ששירת בחיל הצנחנים, נפל במלחמה על חומות ירושלים. בחלוף השנים כיהנה אורה במגוון תפקידים בעלי אופי חינוכי וחברתי, ממשיכה את מורשת הוריה. כיום, היא יושבת ראש בית יד לבנים בצפת: "העבודה עם ההורים השכולים היא חלק מאוד משמעותי עבורי. הוריי קמו מהשכול והעצב על נפילת אחי כדי להמשיך לגדל אותנו. אנו חבים חוב גדול למשפחות השכולות ואני מלווה ומשתדלת לעזור להן בכל מה שאפשר".

אורה גץ עמר (צילום: יוני לובלינר)

זאידה סאבא - עספיא

זאידה סאבא נישאה בגיל צעיר לחאלד וילדה שתי בנות וארבעה בנים. בשנת 2001, זמן קצר לאחר שבנה הבכור הלך לעולמו ממחלה, היא איבדה גם את עלם, קצין במשמר הגבול, שנפל בעת מילוי תפקידו. מתוך הכאב העצום שנפל על המשפחה טיפחה זאידה את עקרונות הדת הדרוזית והפכה אותם לפילוסופיה להתמודדות עם השכול, מתוך הבנה שהשלמה רגשית ושכלית עם האובדן הנורא תהווה יסוד לחיים טובים יותר למשפחה. היא הפכה לסמל של השלמה עם הגורל. כואבת את השכול, אך מקדשת את החיים. בימי הזיכרון, היא מכינה ארוחה חגיגית לחברים והשוטרים ששירתו עם עלם ובנוסף, מבקרת כל משפחה שכולה בכפרים הדרוזים, משתפת בחוויותיה ומקשיבה. היא רואה בכך שליחות.

זאידה סאבא (צילום: נסר סאבא)
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully