Primary Advertiser
בשיתוף מפעל הפיס
03/03/2021

"עזר לי להתגבר ונתן לי פרופורציות": שלמור שטרוזמן מספרת על הספר שהציל אותה

לכל אחד מאיתנו יש את "הספר שלו", שהשפיע עליו ועיצב את דרכו. לקראת הענקת פרס ספיר לספרות, שמציין השנה 20 להיווסדו, פנינו לכמה מהאמנים והיוצרים המוכרים ביותר בסביבה על מנת לשמוע מהם מה היה הספר שהשפיע על חייהם יותר מכל

הספר שעזר לה בתקופה קשה. שטרוזמן (צילום: .)

גלעד כהנא חיפש תשובות, שלמור שטרוזמן נעזרה בג'ורג' אורוול כשאימה הייתה בבית החולים ואיך גיא מרוז למד הומור? פנינו לאמני ישראל, שיספרו על הספר שהשפיע עליהם ושינה את עולמם.

שר התרבות חילי טרופר: "ספרי גרוסמן ועמוס עוז, וכמובן התנ"ך, כמו גם ספרים של הרב השל והרב זקס. אם צריך לבחור, אז 'סיפור של אהבה וחושך' של עוז ו'הר אדוני' של ארי דה לוקה', שלוכדים את האנושיות על כל צדדיה".

מהם הספרים שהשפיעו על שר התרבות? (צילום: ניב אהרונסון)
אבי נשר: "יש את המשפט הנפלא הזה מתוך 'רקוויאם לנזירה' של פוקנר: 'העבר לעולם לא מת, הוא אפילו לא עבר'. זה משפט נפלא, שאני חושב עליו רבות כשאני כותב"

ג'וי ריגר: "'לוליטה', 'הנה אני מתחילה' ו'אלה תולדות' מאוד השפיעו עליי בתקופות שונות בחיים. 'הנה אני מתחילה' היה הראשון ועזר לי לעבור משבר התאהבות ראשונה קשה ומורכב. ב'לוליטה' ריתק אותי נושא האהבה ופער הגילאים ואת 'אלה תולדות' סיימתי בכמה ימים בסגר הראשון".

עדי ביטי: "כשהייתי קטנה הייתי תולעת ספרים. בהישרדות, אחרי ההדחה, הייתי בווילה בלי טלפונים וקראתי את 'רודף העפיפונים', ספר מהמם שנגע בי בזכות הסיפור המרתק. הוא מציף נקודות מבט ופרספקטיבות על יחסים אנושיים בין חברים, רגשות אשם ודברים שסוחבים או מתעלמים מהם. היה בו משהו מאוד אנושי, שמשקף מערכות יחסים בין בני אדם".

אבי נשר: "את 'הר אדוני' קראתי אינספור פעמים ואני מחזיק ליד המיטה. הוא מעז לגעת במקומות הכי כואבים, ועדיין לשחרר את אוצרות הדמיון. לא מוותר על הריאליזם הנוקב ביותר, ועדיין ממריא למקומות מרהיבים שרק באמנות אפשר להגיע אליהם".

אבי נשר לא שוכח את "הר אדוני" (צילום: ראובן קסטרו)
יועד דץ: "התחברתי לדימיון של ג'יי קי רולינג, לבריחה הזאת מהמציאות"

גלעד כהנא: "'סיפור על אהבה וחושך'. שיחקתי בסרט ולא יצא לי לקרוא לפני משהו של עמוס עוז. גיליתי גורד שחקים וסופר עם שפה מדהימה. כשסיימתי, הרגשתי שנותקתי מחבל הטבור, חוויה חזקה. כדי להבין את הספר לקראת הסרט, נפגשתי עם עמוס ושאלתי למה פניה מאוהבת באריה, אביו. במפגש הרגשתי שאני בנוכחות אדם יוצא דופן ובסוף, כשנפרדנו, הוא אמר לי 'אני בונה עליך שתתן לאריה את הכריזמה שהחסרתי, תעשה את התיקון הזה' ולפני שהספקתי לענות הוא הוסיף 'אתה גם דומה לו' וסגר את הדלת".

יועד דץ: "קודם ראיתי את הסרט הראשון של 'הארי פוטר ואז קראתי את כל הסדרה שהייתה עד אז וכל שנה חיכיתי לספר חדש. הלכתי עם אבא שלי ועמדתי בתור בחנות הספרים. התחברתי לדמיון של ג'יי קי רולינג, לבריחה מהמציאות. היא הגיעה לממדים כל כך עמוקים במציאות שיצרה".

שלמור שטרוזמן: "'דפוק וזרוק בפריז ובלונדון' של ג'ורג' אורוול. בפעם הראשונה זנחתי אותו, כי המסכנות הבהילה אותי. כשחזרתי אליו חיפשתי משהו שייתן לי קונטרה בתקופה נוראית. בחודש האחרון עם אמי בבית החולים, כשהבנתי שזה הסוף, התחשק לי מישהו שיספר שעבר עליו יום מחורבן ויעבור גם מחר ומחרתיים. היתרון היחיד של להיות בתחתית זה שאפשר רק לעלות וזו התפיסה שהצילה אותי בתקופה ההיא. עד היום, ברגעים קשים, אני חוזרת לספר הזה בשביל פרופורציות ומבינה שחלק גדול מהחיים זו הדרך בה אנו בוחרים להסתכל עליהם".

דבל'ה גליקמן: "בגיל 16 וחצי, הספר הראשון שקראתי היה 'הנפילה' של אלבר קאמי. הוא טלטל אותי ובכל קריאה מחדש אני אומר לעצמי 'וואו, זה אני'. ספר שכולו הלקאה עצמית ואחריו גמעתי כל דבר שקאמי כתב או נכתב עליו. הוא אליל הרוק שלי".

שמרית אור: "'מאה שנים של בדידות' של גארסיה מארקס. קראתי אותו בעברית ולא בשפת המקור, ספרדית. אני חושבת שספרים שיש להם את המזל להיות מתורגמים על ידי מתרגמים מופלאים מצליחים להעביר את היצירה, את הגודל שלה ואת עושר השפה וזה מה שקרה פה".

מפגש מטלטל. כהנא ועמוס עוז (צילום: צילום מסך, ראובן קסטרו + רשת 13)
גיא מרוז: "גם חסמב"ה מאוד השפיע עליי, אבל לא מבחינה ספרותית"

גיא מרוז: "הספרים של פוצ'ו, 'יוסל'ה, איך זה קרה?' ו'חבורה שכזאת', שקראתי בגיל 16, שינו לי את ההכרה של הומור. זה סוג הומור שהשפיע עליי מאוד כשהייתי נער, ואחרי זה לקחתי את זה איתי למקומות אחרים בחיים. ספר נוסף הוא 'להיות שם' של יז'י קושינסקי - ספר מופת, שגם הפך לסרט. גם חסמב"ה מאוד השפיע עליי, אבל לא מבחינה ספרותית".

מירי אלוני: "'הזמן הצהוב' של דויד גרוסמן, בגלל ההיכרות שהוא עשה לי עם מחנות הפליטים והילדים שבהם. הוא נתן ביטוי לסבל שלהם. הושפעתי גם מ'העבד' של בשביס זינגר. התחברתי מאוד לסיפור האהבה המדהים הזה, בין היהודי לגויה, הרומן האסור. מאוד זכורה לי סצנת הלידה שם, בה מרוב כאבים יצאו לה מילים של גויה".

שייקה לוי: "'האדם מחפש משמעות' של ויקטור פראנקל. הוא הכי אמיתי, הכי כואב והכי כל מה שתרצה. באמת משהו מהקרביים. ספר קשה ביותר. הכאב בתוכו, והיכולת לצאת מהכאב, להתגבר על התופת, על הרוע ועל הדבר הנורא מכל - ולהישאר בנאדם, זה הדבר הכי נעלה ונשגב שיש. גם 'קיצור תולדות האנושות' של יובל נח הררי הוא ספר מופלא שאין כדוגמתו".

"הזמן הצהוב" ו"העבד". מירי אלוני (צילום: ינאי יחיאל)
אוהד נהרין: "בזמן הקריאה קרתה לי חוויה שכמעט לא מתרחשת אצלי אף פעם - הוא גרם לי לבכות, ממש לבכות בקול רם"

אוהד נהרין: "ספרה האחרון של הסופרת רות אוזקי, 'סיפור זמני'. בזמן הקריאה קרתה לי חוויה שכמעט לא מתרחשת אצלי אף פעם - הוא גרם לי לבכות, ממש לבכות בקול רם. זו חוויה שאני לא רגיל אליה כשאני קורא ספרים".

מירה עווד: "'על העיוורון' של סרמגו - מגיפה תוקפת את האנושות וגורמת לכך שכולם יאבדו את הראייה למעט אישה אחת, ששומרת על כך בסוד למען בטחונה. המטפורה הזו לא יכולה להיות יותר רלוונטית, אבל מה שראוי להדגיש זה שכמו בספר, המגיפה פחות מסוכנת מתופעות הלוואי - שלטון הכוח, התגברות השחיתות והתפוררות ההגינות הבסיסית. פחד וחוסר ודאות מהווים קרקע פורייה לבריונים ודמגוגים, שיודעים לנצל את המצב לטובתם".

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully