Primary Advertiser
בשיתוף מפעל הפיס
26/10/2020

"איבדתי בגלל הקורונה את היכולת ליצור שיחות. זה הפתיע אותי"

הסופרת מאירה ברנע גולדברג מחמיאה במדור "מפרגנים" לסיגל שחור, בעלת הוצאת הספרים "סיגליות", לספרי ילדים ונוער, מודה שהקורונה הפכה את חייה למורכבים וחולמת על שיתוף פעולה עם דיסני

מאירה ברנע גולדברג היא סופרת, עורכת, מנחת סדנאות כתיבה וזוכת פרס משרד התרבות והספורט ע"ש דבורה עומר בתחום ספרות ילדים ונוער. עד היום פרסמה עשרה ספרים למבוגרים, ילדים ונוער (כמה רחוק את מוכנה ללכת, משפחה לדוגמה, מסעותיי עם חמותי, הילדה שניסתה, רועי אמר, וחמישה ספרים בסדרת כראמל).

לאיזה אמנית רצית לפרגן ולמה?

"אני חושבת הרבה על האנשים שמאחורי הקלעים. אני רוצה לפרגן דווקא לאלו שבדרך כלל זוכים פחות לפירגון, ואני בוחרת בסיגל שחור, בעלת הוצאת הספרים 'סיגליות'. הוצאת סיגליות היא הוצאת בוטיק לספרי ילדים ונוער, שרגע לפני פרוץ משבר הקורונה הוציאה לאור מספר ספרים איכותיים ומופלאים. ברגע אחד, חנויות הספרים נסגרו וכבעלת ההוצאה סיגל נאלצה לשנות את כל אסטרטגיית השיווק שלה ולעבור למכירה ישירה, כשאתר האינטרנט שלה עדיין לא היה מוכן. למרות הכול היא לא נכנעה, לא התייאשה ולא הרימה ידיים ובעזרת שיווק יצירתי מצאה דרך להגיע לקהל".

איזו יצירה שלה את הכי אוהבת?

"אחד הספרים שיצאו בהוצאה רגע לפני הסגר הוא ספר חשוב מאד בשם 'היא-סטוריה - 50 נשים ונערות שטלטלו את העולם', שכתבה קתרין הליגן ואיירה שרה וולש. הספר כשמו כן הוא, היא-סטוריה, עוסק בסיפורן של 50 נשים, שכל אחת בדרכה ותחומה השפיעה על ההיסטוריה של העולם והפכה אותו למקום קצת טוב יותר. בין הנשים שבספר אפשר למצוא את גולדה מאיר, פרידה קאלו, קוקו שאנל, הלן קלר, סופי שול, חנה סנש ועוד רבות. הספר משובץ בציטוטים מחכימים, בפרטים ייחודיים ובתמונות ואיורים שמרחיבים את ההבנה ואת גודל ההשפעה של אותן נשים לאורך ההיסטוריה".

איזה סוג של שיתוף פעולה אמנותי היית רוצה לעשות איתה?

"כעורכת תרגום אני מאוד רוצה להמשיך לערוך את ספרי הקומיקס של ההוצאה. אני ממתינה לתקופה טובה יותר, בה נוכל להמשיך להתקדם ולחשוב על הספרים הבאים שיראו אור בדגש על ספרות מקור".

הקורונה השפיעה. ברנע גולדברג (צילום: יח"צ)

איך ימי הקורונה נגעו בך והשפיעו עליך?

"בסגר הראשון נכנסתי לדיכאון, לא רציתי לשתף פעולה עם אף אחד. ספרניות מכל הארץ פנו אליי והתחננו שאתחיל לקיים מפגשי זום לילדים ואני סירבתי. לשמחתי הן לא הפסיקו לשאול ולכתוב לי, עד שנכנעתי וגיליתי שזה אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי. עכשיו, בסגר השני, התפרנסתי בעיקר ממפגשי זום בספריות ובתי הספר ומסדנאות הכתיבה שאני מעבירה. כשאני עובדת, אני לא חושבת על הקורונה וזה מצוין. חסר לי מאוד המפגש עם הקהל שלי ועם אנשים בכלל, אבל אני משתדלת לחשוב חיובי ולהיות אופטימית ככל האפשר.

מצד שני, לפני כמה ימים השתתפתי ביום עיון שנערך על ידי מרכז הספר והספריות ושודר בלייב לספרניות בכל הארץ. בחדר המתנה פגשתי סופרים, עורכים, זמרים והרגשתי מאוד בודדה. לרגע לא הבנתי איך לתקשר באופן טבעי עם בני אדם מחוץ לזום. איבדתי את היכולת ליצור שיחות קטנות עם אנשים. התחושה הזו הפתיעה אותי. לא חשבתי שאאבד מהר כל כך את היכולת הזו".

מה לדעתך מאחד את היוצרים והיוצרות הישראל?

"לדעתי, וזו תשובה מאד מדכדכת, רובנו יודעים שאנחנו ראויים להרוויח יותר תמורת היצירה שלנו ועדיין ישנם רבים שלא מעריכים אותנו מספיק וחושבים שאנחנו צריכים לעבוד בחינם ולהגיד תודה שמישהו בכלל מוכן להקשיב או לקרוא אותנו. מה שמייחד סופרים בתחילת דרכם היא החשיבה שהם לא צריכים להרוויח כסף בכלל. מישהו גרם להם לחשוב שזה המצב ושאי אפשר אחרת".

מה את רוצה לאחל לתרבות הישראלית לאור המצב?

"קודם כל, שהמדינה תפנה יותר משאבים לתרבות ולחינוך, מגיל צעיר. יש ילדים שלעולם לא יזכו לקרוא ספר, לשמוע קונצרט או לבקר במוזיאון או בתיאטרון אם זה לא יקרה במסגרת בית הספר. נראה שלנבחרי הציבור זה לא ממש חשוב, ואנחנו חיים על אדי דלק ושאריות. הייתי רוצה שבתחום הספרות למשל תהיה עיתונות, ותקשורת בכלל, שמעודדת יוצרים ולא דוחקת אותם לפינה.

לפעמים אני מקנאה בארצות בהן רשימות רבי המכר מפורטות ומדויקות, ומחולקות לקטגוריות משנה. כאן, אם כבר מתפרסמת רשימה, היא מצמצמת את כל ספרי הילדים והנוער לחמש שורות, כך שספרי הפעוטות באותה קטגוריה של ספר נוער חדש לבני 14. גרוע עוד יותר, מתפרסמת רשימת מדרוג, בה נותנים ציונים לספרים ללא כל נימוק. אין כמעט מקומות בהם ניתן לקרוא המלצות על ספרי ילדים ונוער וסופר שאין לו סיפור אישי מרגש מתקשה למצוא מקום בו ירצו לראיין אותו. הייתי רוצה לראות יותר פרויקטים כמו 'מפרגנים', שבאמת מחזק את הסולידריות בקרב אמנים. אני מאחלת לתרבות הישראלית לזכות מהקהל לקצת יותר סבלנות. צריך לתת ליוצרים להתפתח, לצמוח לאט לאט ולהתקדם ולא לצפות מהאמן להתחיל בשיא ואז לתת לו לדעוך".

תקופה של חרדות כמו התקופה הנוכחית מצליחה להוציא ממך את היצירתיות או דווקא להקפיא אותה?

"כשיש לי דד ליין להגשת ספר אין מקום לחשוב על החרדות או על המצב הנפשי שלי. למזלי, הסגר הראשון הגיע אחרי שהגשתי את כל המחויבויות שלי להוצאה וכעת כשאני עומדת בפני הגשת כתבי יד חדשים, אני פשוט כותבת ולא מאפשרת לקורונה לשלוט בי".

מה החלום המקצועי שלי?

"הרבה משועשעים כשהם שומעים על כך, אבל לדעתי אנחנו חיים בתקופה בה הכל יכול לקרות. החלום הגדול ביותר שלי הוא שדיסני יעבדו את סדרת ספרי הנוער שלי 'כראמל' לסרט".

  • מפעל הפיס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully