"היהודים באים" הפכה בשבועות האחרונים לאחת הסדרות המדוברות ביותר בישראל, זאת אחרי מספר שנים בהן היא מספקת סאטירה ייחודית, עליה אף זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה ב-2014 בתואר "תכנית הבידור הטובה ביותר".
במסגרת פרויקט "מאחורי הקלעים: אמנים מספרים על יצירתם" של מפעל הפיס ו-וואלה! תרבות, שני יוצרי התכנית, נטלי מרכוס ואסף בייזר, מספרים על עבודתם כתסריטאים, מקורות ההשראה שלהם והשאיפות לעתיד.
מתי הבנתם שתחום הכתיבה קורץ לכם?
בייזר: "זכיתי בתחרות חיבורים ושירים בגיל 10 וזה היה כיף. זה מה שאמר לי שאולי יש פה משהו שאני עושה טוב. חשבתי שאהיה עורך דין, למדתי משפטים, אבל הכתיבה הייתה תחביב וחשבתי - למה שזה לא החיים?"
מרכוס: "גם אני בגיל צעיר יחסית הייתי כותבת שירים וסיפורים. אני זוכרת את הסיפור הקצר שכתבתי לעיתון בית הספר. היה שלב שרציתי להיות רופאה, אבל זה עבר מהר כשהבנתי שזה דורש ממש ללמוד רפואה..."
איזה תסריט מיתולוגי השפיע עליכם?
מרכוס: "מבחינה קומית, 'בריאן כוכב עליון'. בתור ילדה, אימא שלי הייתה חולה על הפייתונים ואני זוכרת את הסרט כאחד הסרטים הקומיים הגדולים. עד היום הוא מעורר השראה והם מלווים אותנו ביצירה. בגיל יותר מבוגר, הסדרה 'מתחת לאדמה' הייתה מאוד מהותית בתפיסת הכתיבה והיצירה עבורי. עד היום היא משמשת לי עוגן כשאני חושבת על כתיבה והבעה".
בייזר: "מבחינתי, היצירה הטלוויזיונית שהייתי רוצה להיות חתום עליה זה 'רחוב סומסום'. החדשנות, הדימיון שיש שם, ההשפעה שהם הצליחו ליצור על ילדים. לשם הייתי שואף".
איך נוצרת יצירה חדשה?
מרכוס: "זו פעולה שנשמעת כמו משהו מופשט, שמלווה בו המון השראה ומוזה, אבל בסוף זה לקום בעבודה, להתיישב מול המחשב ולפרק את הרעיונות בצורה סכמטית. לנסות לתקוף אותם מכל מיני כיוונים ואז להבין מה רוצים להגיד, מה מגניב ומה מצחיק בזה. אחר כך הולכים שוב לפעולה טכנית של להבין את המהלך. התסריט הוא השלב האחרון, שגם אותו עושים המון פעמים כי עבודת הכתיבה היא בעצם עבודת שכתוב. השלב בו ממש כותבים את הטקסט מגיע אחרי שעוברים המון פעולות בדרך, ביניהן להבין מה הולכים לכתוב".
בייזר: "אם יש עצה שאני יכול לתת לכותבים מתחילים, כותבים קומיים בעיקר, זה למצוא זוגיות מקצועית. פרטנר טוב לכתיבה שווה מיליון דולר".
האם היו מערכונים בהם עברתם את הגבול?
מרכוס: "היה לנו העונה מערכון על מדחת יוסוף למשל. מערכון מאוד מסוכן מבחינתנו, שיש בו חלל צה"ל. זה לא נעשה בתוכניות סאטירה עד היום ויש בו משהו שנוגע במקום מאוד כואב. אמרנו שזה חייב להיכתב ולהיעשות, כי הייתה פה אמירה חזקה ובאמת הרבה אנשים דיברו עליו. באותו סוף שבוע, הערך של מדחת יוסוף היה השני הכי נצפה בוויקיפדיה. זה מדהים בעיניי, לעשות משהו שיש לו משמעות. ילדים בני 16-17, שלא גדלו בתקופה שלנו ולא מכירים את הסיפור ממקור ראשון, נכנסו לקרוא עליו".
בייזר: "סאטירה טובה מעוררת תגובה רגשית ולא רק שכלית. אנחנו מרגישים את זה הרבה פעמים. המערכון הזה הוא דוגמה מעולה, כי ישבנו על הסט מאחורי המוניטור וכולנו בכינו בזמן הצילומים. הבנו שהמקום הרגשי שאנחנו נמצאים בו הכרחי, כדי שזה יעבור גם לצופה".
מרכוס: "ברגע שזה משודר, זה נלקח מאיתנו. יש לזה חיים, זה דבר עצמאי וכל אחד יכול לקחת את זה לאן שהוא רוצה, להבין, לפרש ולהשתמש בזה, לגנות ולצחוק וזה הופך להיות דבר בעולם. יש בסאטירה משהו מפחיד, כי אנשים יכולים להבין משהו לא כמו שהתכוונת אליו ואתה לא יכול להיות שם ולהגיד להם את זה. אבל זה סיכון, זה חלק מהמשחק. זה קורה כמה פעמים בעונה".
שאיפות לעתיד?
הם עונים יחד: "נטפליקס ולכתוב הצגה. אולי אפילו מחזמר, אבל גם סדרה בינלאומית. הכל הופך להיות גלובלי וכולם רוצים להצליח בחו"ל. גם אנחנו".
מועצת הפיס לתרבות ולאמנות תומכת ומסייעת ליוצרים ואמנים ומעודדת יצירה אמנותית המונגשת לקהלים וקבוצות שונות ומגוונות.
תכנית מועצת הפיס לתרבות ואמנות דינמית ומשתנה, ומאפשרת למגוון רחב ביותר של אמנים להביע את עצמם ולצמוח בתחומי:
אמנויות הבמה אמנות ועיצוב ספרות קולנוע טלוויזיה וניו מדיה ואמנות בקהילה
מפעל הפיס פועל למען קידום התרבות והאמנות בישראל. בואו להכיר >>