Primary Advertiser
בשיתוף מפעל הפיס19/07/2020

יהדות אורתודוכסית בשילוב פופ, קולנוע וטראש: שרה פון שוורצה במדור "מפרגנים"

אשת התיאטרון שרה פון שוורצה מפרגנת ליוצרת רעיה ברוקנטל, חברת ילדות ואמנית דתיה פורצת גבולות, ומספרת על החלום שלה לשיתוף פעולה ביניהן

שרה פון שוורצה (צילום: יעל בדרשי)

מועצת הפיס לתרבות ולאמנות תורמת במהלך השנה לקידום כישרונות בתחומי אמנויות הבמה, קולנוע, ספרות, טלוויזיה, שירה ואמנות חזותית. מפעל הפיס יוזם ללא הרף פרויקטים לקידום היצירה ברחבי הארץ ואף מעניק פרסים ליוצרים ולאמנים דוגמת פרס ספיר לספרות, פרס לנדאו לאמנויות ולמדעים ועוד. תקופת ימי משבר הקורונה הובילה את וואלה! תרבות ומפעל הפיס ליזום את פרויקט "מפרגנים" שמחזק את הסולידריות בקרב אמנים ומספק להם הזדמנות לפרגן ליוצרים ישראלים - ולהציג לכם הקוראים כישרונות מקומיים מתחומים שונים.

שרה פון שוורצה היא שחקנית, מחזאית ובמאית ישראלית מנוסה ומצליחה. היא ילידת מערב גרמניה וגדלה בתל אביב. בשני העשורים האחרונים היא מופיעה ויוצרת בתיאטרון הקאמרי, לצד השתתפויות רבות בסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה. פון שוורצה חיה בזוגיות עם איתמר לוריא והיא אם לשלוש בנות. היא גם מרצה במרכז המרצים בניהולה של דליה הוכברג, מורה למשחק בבית צבי ומנחה בטוקמאסטר - בית הספר למרצים ולדיבור לפני קהל.

לאיזו אמנית רצית לפרגן - ולמה?

"אני רוצה לפרגן לרעיה ברוקנטל, אמנית בינתחומית המקיימת באורח חיים דתי. גדלנו יחד ומשפחותינו מחוברות חיבור אנושי חזק. הוריה של ברוקנטל, המנהלים בית דתי אורתודוכסי פתוח וחם, ליוו אותנו מהגעתנו לארץ ועד היום, זאת למרות שעזבנו את אורח החיים הדתי. אימא של רעיה, לאה ברוקנטל, היא רופאת שיניים אך אומנית בנשמתה. בבתים שלי ושל רעיה היצירה היתה חלק מאסיבי מילדותנו. רעיה גדלה והפכה יוצרת אמיצה ומרתקת. כאמנית דתיה, יצירתה מזמנת קריאה אלטרנטיבית למושגים מהמסורת היהודית האורתודוכסית, אותם היא ממזגת בדימויי פופ, קולנוע וטראש. היא משתמשת בכוחם המשפיע כדי לייצר באמצעותם 'חילול גבולות מבוקר', המאפשר לפתח שיח פתוח על טיבן של אמונות ולעסוק בנושאים שהם טאבו חברתי כללי ויהודי כאחד".

איזו יצירות שלה את הכי אוהבת?

"בחרתי שתי יצירות שלה. אחת - עבודת וידיאו נועזת, שבפרשנות שלי מבטאת את תחושות המיאוס מהגוף אחרי שעבר תקיפה מינית. דמות אישה הולכת לבושה בצורה מינימלית מותקפת על ידי דמות גברית לא מזוהה, האוחז בשדיה בחוזקה ומרגע זה והילך שדיה הופכים למעוותים ונראים כמו שקי שדיים נבולים. היא כורעת על ברכיה וצופה בצילומי ילדים עם פיאות שעור פניהם מושחת ובהמשך יוצא מירכה בעל חיים שעיר הנראה כחמוס. עבודה אמיצה המעלה נושא לא מדובר מספיק - תופעת השנאה העצמית לגוף אחרי פגיעה מינית".

"היצירה השנייה שבחרתי היא סקיצה לסרט שעשתה רעיה עם בן זוגה, הקולנוען שלום הגר. הסרט מספר על יונה, קברן חרדי, שנשוי באושר ואשתו עומדת ללדת. לאחר שאשתו מתה בזמן הלידה מתרחש נס, וליונה מופיעים בוקר אחד שדיים, עמם הוא יכול להניק את התינוק שנולד".

״יונה המינקת", רישום הכנה של רעיה ברוקנטל לסרט של בעלה שלום הגר

איזה סוג של שיתוף פעולה אמנותי היית רוצה לעשות עם האמנית?

"באופן גורף, הייתי שמחה לראות בעולם האומנות והתרבות יותר נשים יוצרות. רובנו לא מצליחות לנתץ את תקרת הזכוכית ולא מספיק מאיתנו מגיעות לעמדות מפתח. לא בשל העדר כישרון, אלא בשל אפליה לא מודעת ותבניות חשיבה מוגבלות. רעיה מוכיחה לי שהכול אפשרי. שיתוף הפעולה עם רעיה קשור בחלום שיש לי, על מסגרת שתיתן ייצוג יותר שוויוני לכלל המגדרים והמיעוטים בחברה הישראלית, ותיצור שיתופי פעולה עם תחומי יצירה שונים.

אומנות פלסטית, מוזיקה, ריקוד, וידיאו ותיאטרון. שם הייתי שמחה לראות תערוכה של רעיה בפואיה של אולם המופעים, המתכתבת עם נושא ההצגה ומשם היצירה זולגת אל תוך הבמה, כך שהתערוכה היא בעצם התחלת התפאורה בהצגה. כמובן שמדובר בהצגה שאותה אביים, כשהדמויות על הבמה יזגזגו בין המגדרים. כלומר נשים ישחקו תפקידי גברים, כהי עור ישחקו לבנים וזהות השחקן, צבע עורו, השפה אותה הוא דובר או גילו לא בהכרח יהיו תואמת לצרכי הדמות. התנאי היחיד יהיה כישרון ויצירתיות".

איך ימי הקורונה נגעו בך והשפיעו עליך?

"גם אני וגם רעיה, התהפך עלינו עולמנו כמו כל אנשי עולם התרבות. במרץ עמדנו לצאת עם הצגה חדשה ומרתקת בקאמרי. 'הבן' מאת פלוריאן זלר בבימוי גלעד קמחי. קאסט משובח. הכול נקטע באמצע. אני חשה משבר אמון קשה אל מול ההנהגה המנהלת אותנו. הנהגה שאיבדה את דרכה ואת הקשר אל העם. תחושה שהם ואנחנו לא חיים באותו עולם. תחושה שתקציב המדינה מושקע בהם ובבעלי ההון, בהטבות למלחכי פינכה, למטוסי יוקרה לראש הממשלה, בהיתרים להריסת משאבי הטבע שלנו כמו חוף הבונים וים המלח, בהקלות מס ותקציבים למימון חיים אבל לא שלנו. מקווה לימים של תקווה. מודה שהמאבק על אופטימיות קשה מאד בימים אלה".

מה לדעתך מייחד את היוצרים והיוצרות מישראל?

"האותנטיות שלהם וההתמדה במציאות לא פשוטה".

מה את רוצה לאחל לתרבות הישראלית?

"אני מאחלת לתאטרון הבית שלי הקאמרי ולכל מוסדות התרבות ובעיקר לכל פועלי התרבות על הבמה ומחוצה לה שנצליח לשרוד את המשבר הנוראי הזה. שנצליח לחלום וליצור".

  • שרה פון שוורצה

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully