"הציעו לי לטפס על ההר עם ברוס ספרינגסטין, איך יכולתי להגיד לא?"

בתחילת שנות השבעים, עלו על הבמה באולם ההופעות הניו יורקי האגדי קרנגי הול כמה מוזיקאים מוכשרים: ברוס ספרינגסטין; חברי להקת הליווי שלו, האי סטריט בנד; וגם צעירה ישראלית בשם צרויה להב, שהגיעה לארצות הברית עם בן זוגה דאז, טכנאי הסאונד והמפיק המוזיקלי לואי להב, והשתלבה בהרכב בזכות כישורי הנגינה בכינור.

"להופיע בקרנגי הול? אין לתאר בכלל את האימה של הדבר הזה. זה היה מזעזע ומחריד, אבל עבר יופי", היא מספרת. "מרוב שהייתי קטנה ורזה, המבקרים חשבו שאני ילד, וכתבו 'הילד ממש התאים ללהקה'. ואכן, הם הציעו לי להמשיך לנגן איתם. שכבתי על הרצפה ועשיתי את השיקולים שלי. זה לא התאים לכלום, אבל אמרתי לעצמי - 'איך אפספס את הדבר הזה?' קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים לטפס על ההר עם ברוס ספרינגסטין, אז לא אטפס? השתגעתי? אז עשיתי את זה, וזה נמשך שמונה חודשים, עד שחזרתי לארץ".

התרבות האמריקנית הפסידה את להב, אבל אנחנו הרווחנו סופרת, פזמונאית, משוררת, שחקנית וזמרת - שותפה מקצועית קבועה של יהודית רביץ, ריטה ויהודה פוליקר, ומי שכתבה שורה של להיטים קאנוניים, למשל "דרך המשי", "פרח", "שרה ברחובות", "ימי התום" ועוד.

להב מספרת על אחורי הקלעים של כתיבת "דרך המשי". למרות הממד האירוטי של השיר, היא מספרת: "לא היה שום חשש. לא לי ולא ליהודית. כתבתי את זה כל הלילה והייתי מה זה מאושרת. חיכיתי שיהיה כבר עשר בבוקר ואתקשר ליעקב גלעד ואקריא לו את זה בטלפון".

השיר "פרח", לעומת זאת, נכתב בנסיבות הרבה פחות רומנטיות - על הפיגוע הרצחני בראס בורקה, בו נרצחו מטיילים ישראלים בידי שוטר מצרי. "זה שיר שבא ממקום אותנטי. ידעתי מה אני רוצה להגיד על התיעוב שלי כלפי כל הביזנס הזה, ומלחמה זה ביזנס - ביזנס אדיר וטרגי וציני", היא אומרת. "רציתי לדבר על כל הרתימה של הלאומיות והלאומנות לזה בשביל דעת קהל, ובשביל לשלוח אנשים למות. זה פשע נגד האנושות. הלכתי דרך הסיפור של ראס בורקה, שכל כך נוגע ללב".

בניגוד לכך, המפגש הראשוני שלה עם ריטה היה הרבה יותר משמח. "לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי. איזה קול. איזו אישיות. איזו אנרגיה", היא משחזרת. "סיפרתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע שאני זאת ריטה וריטה זאת אני. איך אפשר לא להבין את זה?".

מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות יזמה את ארכיון "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית", שבו מתארחים כמה מגדולי המוזיקאים והיוצרים שעיצבו את התרבות הישראלית בכלל ואת המוזיקה הישראלית בפרט. עד כה תועדו בו כ-100 יוצרים מרכזיים. מדי שבוע נציג במסגרת "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית" ריאיון עם יוצר אחר, והיום כאמור עם הפזמונאית צרויה להב.

"מדובר באחד הפרויקטים המרגשים והחשובים שנעשו עד כה בתרבות הישראלית, שנולד מתוך החזון שלנו לפעול לא רק לתמיכה וסיוע ליצירה חדשה של אמנים הפועלים כיום, אלא גם מתוך דרגה לשימור נכסים תרבותיים", אומרת דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות במפעל הפיס.

"כשמסתכלים על רשימת 100 היוצרים שהגענו אליהם עד היום מבחינים בערך ובחשיבות של המיזם הזה, שמאפשר לשמוע את סיפור עבודתם אבל גם את סיפורה של המוזיקה הישראלית. חלק מהיוצרים לצערנו כבר אינם בין החיים והראיונות שהתקיימו עמם ונותרו משלימים את סיפור יצירתם. לצערי יש יוצרים שלא הספקנו לתעד והם כבר לא איתנו. הרגשנו שאנחנו עובדים נגד הזמן, כי יש לא מעט יוצרים חשובים שמצבם הבריאותי לא איתן. תחושת הדחיפות ליוותה אותנו והתוותה את סדר הפעולות בשנים הראשונות. את אריק איינשטיין לצערי לא הספקנו לתעד. שבועיים לפני מותו עוד ישבנו בישיבת הפקה וכששמו עלה חשבנו שיש לנו עוד זמן ונגיע אליו בהמשך. לצערי טעינו בגדול".

"הפרויקט הזה משלב יוצרים מקדמת הבמה, שכולם מכירים את עבודתם, אבל גם לא מעט יוצרים ששמם אולי לא מאד מוכר לציבור אך עשייתם והשפעתם על המוזיקה הישראלית רבה וחשובה", מוסיפה מלניק. "הראיונות עצמם חושפים סיפורים מרגשים ואנקדוטות משעשעות של היוצרים שלא נחשפו עד היום. החומר שנאסף הוא חלק מפס הקול של המוזיקה הישראלית ולשימור שלו יש ערך תרבותי לאומי ראשון במעלה".

יגאל בשן, יוני רכטר, מתי כספי, דני סנדרסון, אפרים שמיר, צרויה להב, רמי דנוך, אילן וירצברג, שם טוב לוי, שלמה גרוניך, יהונתן גפן, מיקי גבריאלוב, שמרית אור, תלמה אליגון-רוז - זוהי רק רשימה חלקית בהחלט מתוך עשרות היוצרים הישראלים שהתראיינו לארכיון ליוצרים במוזיקה הישראלית, בהנחיית יואב קוטנר ובהפקת חברת "נורמה הפקות בע"מ". הארכיון שהקימה מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות מאפשר לכם הצצה אל מאחורי הקלעים ואופן היצירה של אותם אמנים אשר יצרו מוזיקה נהדרת וכתבו שירים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו. פרויקט התיעוד מכיל בתוכו סדרה של ראיונות אישיים, מרתקים ומקיפים עם היוצרים הללו, שמכניסים אותנו לתוך עולמם ולמקורות היצירה שלהם.

לפרויקט "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית".

מועצת מפעל הפיס לתרבות ולאמנות ויואב קוטנר יזמו את ארכיון "תיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית". "מדובר בפרויקט מרגש וחשוב, שנולד מתוך חזון ודאג לשימור נכסים תרבותיים", אמרה דולין מלניק, ראש מועצת הפיס לתרבות ולאמנות במפעל הפיס. יואב קוטנר, "מר מוזיקה ישראלית", יצא למסע תיעוד של יוצרים, זמרים, כותבים, מלחינים, מוזיקאים ו"גיבורי תרבות" והארכיון מאפשר הצצה אל מסעם של אותם אמנים.