הסיפור ההזוי של השיר שהפך להמנון עצום בישראל

"שיר הפריצה שלי הוא חתיכת הזייה", מספר קובי אפללו בפרק הרביעי של הפרויקט המיוחד של מפעל הפיס, בשם "מאחורי הקלעים: אמנים מספרים על יצירתם". "בכיתה ח' הייתי תלמיד נוראי והמורה לספרות נתנה משימה - לכתוב שירה מקורית. בשיעור הבא עשיתי ברדק, היא שאלה אם הכנתי שיעורים ועניתי שלא. היא רצתה שאצא מהכיתה, הייתי לץ כזה. אמרתי לה 'אני כותב, המורה' ובהתנשאות, היא ענתה 'מה אתה כבר יכול לכתוב'. אני זוכר שהיא שמה אותי מול כל הכיתה ואמרה 'בבקשה, תקריא משהו שכתבת'".

לתדהמת המורה, אפללו דיקלם את המילים "כל אשר אני אומר עכשיו, זה עוד ירגיש בכל מצב, כמו שאלה שקטה. עוד השיר המתנגן באור, בצליל מיתר שירת מינור, זה בא מן השתיקה". הוא נזכר: "היא הייתה כל כך בהלם שאמרה לי לצאת החוצה".

לאפללו לא היה לחן ואותו קטע פשוט נשאר איתו שנים. "הייתי מצטט אותו כדי להרשים בחורות", הוא מודה. "ואני זוכר שהלכתי לישון במושב ומול הבית היה עץ זית ואני מתעורר מחלום מוזר באיזה ארבע בבוקר. לקחתי דף ועט וכתבתי 'וחולם על עץ הזית בגינה, ובצלו יושב הדשא ורואה שם פרח, ואולי זו את'. 20 שנה אחרי הסיפור בכיתה, חיברתי את הבית לפזמון ואז יצא גם לחן ופתאום התחלתי לשיר ובמעבר חלק כזה, זה עבר לפזמון. זה היה שיר הפריצה שלי. הזייה".

"בא מן השתיקה" הפך להמנון במוזיקה הישראלית ואפללו מסביר איך שיר נולד: "צריך שמשהו יגרה את הדבר הזה, שגורם לך לרצות להגיד משהו. זה יכול להיות סיפור על חבר טוב שחולק איתך משהו, סרט שאתה רואה, ספר. כל שיא של רגש, שאתה פתאום רוצה להביע".

לפעמים הוא חושב על משהו בראש, לפעמים כותב אותו בטלפון ותמיד מחזיק בחוברות לשירים. "אני כותב הכי 'אולד סקול', את האקורדים וההרמוניות ואז יושב על הלחן והביט של השיר, יוצר שלד שיהיה נוח למפיק שאעבוד איתו".

איך כותבים שיר טוב?

"בסופו של דבר, זה רגעי כנות מאוד חזקים. אם יש כור היתוך, נקודת חיבור, בין מה שעברת ברגעי הכנות שלך לבין המאזין ברגעים החשופים שלו, אז נוצר החיבור. למשל השיר 'כי את מה שהלב שלי בחר, אחרי כל מה שהוא עבר' הוא לאו דווקא משהו שמח, אבל אני תמיד אומר ששיר זה קופירייטינג. הוא צריך להיות כמה שיותר מבריק, כמה שיותר מתמצת, נושא רחב במשפט קצר, שם החוכמה. צריך להיזהר שהמילים לא ישארו רק אצלך, שרק אתה תבין אותן. כי מאוד קל להישאר בתוך הכוך של עצמך, שבו אתה מבין למה התכוון המשורר. אתה צריך להבין שהשיר צריך להגיע לקהל, להיכנס לתהליך של לדמיין את עצמך לא רק כותב, אלא גם מאזין".